סיפור
חייו של ברסטיצקי ישראל נער בשואה
עם תחילת המלחמה, בחודש דצמבר
1939 ברח ישראל מפולין לברית המועצות לעיירה בשם מאלץ'; זה היה תחילתו של מסע ארוך
של בריחה, לחימה והישרדות. עם פלישת הגרמנים לברית המועצות, ביוני 1941, נשלח ישראל
לגטאות ברטוז-ברזה ופרוצ'ני – שניהם באזור ברסט, ביילרוסיה. בספר זיכרונותיו, 'ילד,
הצל את עצמך'! תיאר ישראל את רגעי הפרידה מאמו בהיותו בן 14 בלבד, בתחנת הרכבת בלודז':
"... מי יוכל להעריך
אילו כוחות נפש דרושים לילד בן 14 כדי להיפרד מאמו, כאשר אינו יודע מה צופן לו העתיד?
'האומנם מותר לי לנטוש את אמי האהובה והמסורה כל כך ואת אחי הקטן בן התשע, ולצאת לנדוד
בעולם הגדול'? – שאלתי את עצמי... עם ערב יצאתי בלוויית אמא וסבתא אל תחנת הרכבת 'קליסקי'.
הסרנו מעלינו את תווי הטלאי הצהוב שהיהודים אולצו לענוד לצורך זיהוי, כדי שלא יעצרו
אותנו בדרך. צעדנו ברגל אל התחנה, שהייתה רחוקה למדי... אמי עודדה אותי בדברים ואגב
כך אמרה בנימה כואבת ומרגשת:"ילדי, האם היית רוצה לחזור הביתה? לנו אל תדאג. אנחנו
בסדר. פני סבתא היו כמו מאובנים. היא הבליגה את רגשותיה.
"סע, ילד שלי",
אמרה, הצל את עצמך ואחר כך תציל גם אותנו..." נישקתי את אמי הבוכייה. בזרועותיי
הקטנות חיבקתי את סבתא ואימצתי אותה אל לבי. כל זה ארך דקות ספורות, אבל בשבילי היה
נצח נצחים..."
ישראל לא ידע אז, שלא יזכה שוב להתאחד
עם אמו וכי אלה הן מילות הפרידה לתמיד.
בעיירה פרוז'ני, בדרום-מערב ביילורוסיה
היו כ- 4,000 יהודים, העיירה נכבשה על ידי הגרמנים ביוני 1941 ובספטמבר הוקם בה הגטו.
באביב 1942 ארגנו כמה מצעירי גטו, וביניהם ישראל, מספר קבוצות מחתרת. אחת ה'ארגון האנטיפשיסטי'
בראשות יצחק שרשבסקי, קשרה קשר עם קבוצת מחתרת ביילורוסית, ובינואר 1943 נשלחה קבוצה
חמושה בת 12 לוחמים ליערות. קבוצה אחרת, בראשות יצחק פרידברג, הצטיידה בנשק שנגנב מהגרמנים
ויצאה אף היא אל היער. בינואר 1943 הוטל מצור על הגטו, והיהודים הובלו לתחנת הרכבת
– זו הייתה אקציית חיסול הגטו.
ישראל יצא אל יערות הוטה, בתחילת שנת
1943, ונתקבל כלוחם פרטיזן בשורות גדוד 'קירוב' ואחר כך בגדוד 'דמיטרוב' – שני הגדודים
השתייכו לבריגדה 'פונומרנקו'. מפקד גדוד 'קירוב' היה רב סרן לשעבר בצבא האדום שנמלט
פעמיים מהשבי הגרמני. ישראל סיפר על הפעם הראשונה שהחזיק נשק ביד: "לראשונה בחיי
קיבלתי רובה עם 16 כדורים, אם כי חלודים. אמרו לי:"זאת 'אשתך', עליך לישון איתה
ולא להיפרד ממנה במשך כל היום..." נישקתי את הרובה והודיתי למפקד שהעניק לי אותו."
באפריל 1943 יצא ישראל למשימת הקרב
הראשונה שלו: "זה עלול היה להיגמר בכי רע. יצאתי למשימה במסגרת כיתה מתוגברת של
20 פרטיזנים... הלכנו יותר מ- 25 קילומטרים בלילה, בשלג כבד וברוחות קרות, עד שהגענו
לקצה יער... רק כאן הסביר מפקד היחידה... מהי המשימה: כוח חמוש של חיל הרגלים הגרמני
אמור לעבור בשעות הבוקר המוקדמות על גשרון עץ קטן ... במטרה להשמיד את התנועה הפרטיזנית...
קיבלנו את הסיסמה ואת נקודת המפגש לאחר ביצוע המשימה... תוך כדי המתנה בשכיבה שמענו
פתאום את קולות הגרמנים המתקרבים... מיד התפצחו בזה אחר זה מטחי ירי של מקלעים, תת-מקלעים
ורובים... אני הייתי מבולבל ולא ידעתי לאיזה כיוון לירות... נצרתי אפוא את נשקי ולא
יריתי. זאת הייתה טעות שטותית מצידי; לא ניצלתי את המצב כדי לבדוק אם הרובה יורה...
כשחזרנו למחנה התקבלנו כגיבורים גדולים... אחר כך עבר המפקד ובדק את נשקו של כל אחד.
כשהגיע אלי לקח את הרובה ביד, הסתכל בתוך הקנה, רחרח את לוע הקנה, בדק באצבעו את בית
הבליעה, הביט עלי בתמיהה ואמר שאין כאן שום סימנים של ירי. הוא נעץ בי מבט נוקב וקרא
כמעט בצעקה:"מדוע לא ירית על הגרמנים 'שלך'?... לא ידעתי את נפשי מרוב מבוכה...
הוסבר לי בניחותא: "היית צריך לירות ברובה גם אם לא ראית את האויב. כשחבריך יורים,
ירה גם אתה, אפילו סתם באוויר, וזאת כדי ליצור רושם אצל האויב שמולו עומד כוח גדול...."
ביולי 1944 עם שחרור האזור מצא עצמו
ישראל לבד וגלמוד בגיל 19. אחרי 18 חודשים ביער כלוחם פרטיזן, החליט ישראל להצטרף לצבא
האדום על מנת להמשיך ולהילחם נגד האויב הנאצי: "אמשיך ללכת בראש זקוף לקחת נקם,
לשסע לגזרים אותם ואת עוזריהם, כפי ששיסעו את חיי! כאן כבר אתמודד עם האויב פנים אל
פנים. בין כה וכה כבר אין לי בית אבא".
ישראל נטל חלק בקרבות בפולין, ביילורוסיה,
מזרח פרוסיה, ופראג.
בשנת 1945 נעצר ישראל עלי די ה'סמר"ש'
(יחידת הריגול הנגדי של הצבא האדום), הואשם בפעילות ציונית אסורה ונשלח כ'פושע חתרן
נגד המשטר הסובייטי' לרצות מאסר פרך באחד ממחנות העבודה בסיביר. ישראל שוחרר לאחר שבע
שנות מאסר, בשנת 1952; ובשנת 1957 זכה להגשים את חלומו ולעלות לישראל - כאן הוכר כ'אסיר
ציון'.
מקורות :
"פרטיזנים מספרים", עורכים: אלכסנדר בוגן,
אברהם ביבר, קופל קולפניצקי, הוצאת משרד הביטחון, 2006
ברסטיצקי ישראל, "ילדי הצל את
עצמך: מנער לפרטיזן לוחם", הוצאת משרד הביטחון ויד ושם, 2004
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה