ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט

ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט
אלפי עדויות של ילדים בשואה

יום ראשון, 29 באוקטובר 2023

זיכרונות ילדותי מבולגריה בתקופת מלחמת העולם השנייה

 

 



מאת
מזל הירש (בקיש)

ארץ לידהבולגריה  Bulgaria

 

מזל הירש מספרת על ילדותה ועל העלייה לישראל מבולגריה

זיכרונות ילדות מתקופת מלחמת העולם השנייה

שמי מזל הירש, נולדתי בבירת בולגריה, בעיר סופיה בשנת 1931 לבית משפחת בקיש.

כאשר החלה המלחמה. הייתי בכיתה ד', רק בת עשר.

בשנת 1941 סגרו לנו את בית הספר היהודי והעבירו אותנו לבית הספר המקומי, שהיתי שם בערך חודש. יום אחד הגיע מנהל בית הספר והצביע על כל יהודי ואמר: "אתה, את ואתה לא יכולים להגיע לבית ספר ממחר ואילך…" , בעקבות אירוע משפיל זה לא למדנו שנתיים שלמות.

החלו מגבלות שאילצו את אבי ללכת למחנה עבודה בקיץ. גרמנים החרימו את ביתנו ונאלצנו לעבור לגור בדירה הצפופה של סבי וסבתי, זאת ועוד, הם לא הסתפקו בהחרמת בית ילדותי, הם לקחו לנו את החווה המשפחתית, שהיה לה ערך עבורנו כי שם בילנו את מרבית ילדותינו. ככל שהזמן עבר ההגבלות רק הלכו והתגברו, הלכו ונעשו חמורות מיום ליום. היו ימים שיכולנו לצאת רק בין השעות 10:00- 12:00, את השעות האלו ניצלנו ובקושי הספקנו בזמן זה ללכת ולקנות מוצרים בסיסיים והכרחיים למחיה ראויה, כמו חלב, לחם וירקות שלא הספיקו לנו אלא ליום אחד בלבד, מכיוון שלא היו מקררים. בתור ילדים המגבלות והאיסורים לא חלפו מעל ראשינו, אך ראינו את הורינו במאבק יום יומי על קיומנו כמשפחה מאוחדת.

גרנו בשכונה קטנה וצפופה. לכל אחד מהבתים הייתה חצר ואלו היו צמודות עם גדרות מרופטות ושבורות, כך שיכולנו לפתוח פתח בין גדר לגדר והתגנבנו בשעות העוצר לבתי השכנים, כדי להעביר שעות ארוכות שנמשכו כימים, יחד עם חברינו שכבר לא זכינו לראות בגלל האיסורים הנוראיים.

למרות שחלק משכננו היו גויים הצלחנו לשמור על יחסי ידידות וכבוד. הם לא גרמו לנו להרגיש שונים כמו שהגרמנים רצו שנרגיש, בכל שבת נהגו לברך אותנו בברכת שבת שלום. שכני היה יצואן. באחד מן הימים החליט הוא הולך לתחנת הרכבת, בטענה שהוא צריך קרונות כדי להעביר ולשלוח חיטה. אחראי תחנת הרכבת סירב לבקשתו בטענה שהקרונות נועדו להוציא את היהודים מבולגריה.

הטמפרטורה בחורף צנחה בצורה משמעותית ורעדנו מקור כשהגיעה למינוס 19- מעלות צלזיוס. בעקבות הקור הקודר וחודר העצמות, בתי הספר נסגרו גם לגויים וכך הרגשנו פחות שונים.

כאשר עליתי לארץ בחודש ינואר, השלג בבולגריה התנשא לגובה של קצת יותר ממטר ועשרה, כשכולם בארץ ישראל התרגשו ממעט השלג שירד בשנת 1950 אותי זה לא ריגש. כולם עלו לגלבוע כדי לראות את השלג, עליתי איתם למרות שלא ממש התלהבתי מהשלג, רציתי להרגיש שייכת.

בעקבות המעבר מבולגריה לארץ חוויתי קשיים קשים מנשוא. בבית העולים לא היה כל-כך נורא, בתור ילדים קטנים, אולי מכיוון שהיינו שם רק שבועיים, ואולי מכיוון שלא הייתי גדולה מספיק בכדי לזכור תנאים קשים כמו שהורי תיארו. בזמן הקצר שגרנו שם חווינו ילדות שמחה ואחרת מבולגריה. רקדנו, שיחקנו, למדנו, שרנו, עבדנו, הלכנו.

בבית העולים אבא שלי פתח חנות ירקות ואימא שלי עבדה בפרדסים, כדי להרוויח כסף במטרה לעבור לגור בשיכון. השנים חלפו, אט לאט התאקלמנו, לאחר כל הקשיים התבגרתי, גדלתי, התחתנתי ונולדו לי שלושה ילדים מקסימים.

מקור וקרדיט : הקשר הרב-דורי : מאגר סיפורי מורשת

לסיפור החיים המלא באתר הקשר הרב -דורי : מאגר סיפורי מורשת


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שבע ( שורה ) ווסרמן לבית דוכובסקי , בת 8 מסתתרת ביערות מהגרמנים באזור קישינב

  עדות של שבע ווסרמן לבית דוכובסקי ילידת 1933 Calarasi, רומניה על קורותיה בתור ילדה ביער, בקולחוז ובארמניה   שבע (שורה) ווסרמן נולדה בעיי...