עדות של שבע ווסרמן לבית דוכובסקי ילידת 1933 Calarasi, רומניה על קורותיה בתור ילדה ביער, בקולחוז ובארמניה
שבע (שורה) ווסרמן נולדה בעיירה בשם קלארש (חצי שעה נסיעה מקישינב) ברומניה . בעיירה
קאלראש היו כמה משפחות יהודיות . המשפחה שלה הייתה דתית ציונית .
אב המשפחה גויס לצבא האדום
כבר ב1940 והיא נותרה בעיירה עם האם
ואחיה בן ה10 . האב נהרג בצבא בשנת 1943 .
כאשר התקרבו הגרמנים בשנת 1941 , ברחו המשפחות היהודיות ליער
העבות באזור. הם הצליחו לשרוד כמה שבועות ביערות והתגוררו במחסה שבנו בעצמם מתחת לעצים . הם הצליחו להשיג מעט מזון
מאיכרי הסביבה . מאוחר יותר הגיעו חיילים רוסים וחילצו אותם במעבורת לקולחוז סובייטי .
בקולחוז הסובייטי הם גרו בצריף, ועבדו יחד האם בעבודה חקלאית בשדות . מנהלי הקולחוז רוסים התייחסו אליהם
בצורה נאותה וזכו לקבל אוכל ממטבח הקולחוז.
ואז שוב התקרבו הגרמנים
לאזור בו היה הקולחוז הסובייטי והחלו להפציץ את הקולחוז , והם שוב נאלצו לברוח בעגלה משם יחד עם כל
המשפחות היהודיות והרוסיות שעבדו שם. במהומה
ובכאוס שנוצרו , הילדה שבע ווסרמן הלכה אז
לאיבוד בשדות מסביב . והיא ברחה לעיירה הסמוכה . מרוב צער חלתה האם ואושפזה בבית חולים מקומי . רק
אחרי שבועיים הצליח דוד שלה למצוא אותה ולאחד את המשפחה .
הגרמנים מתקרבים ושוב הם נמלטו
עם עוד משפחות ברכבת משא רוסית לארמניה .
הגרמנים הפציצו מהאוויר
את כל הרכבות מהאוויר וגם את הרכבת הרוסית בה היו . הם התחבאו מתחת לקרון הרכבת
וכך ניצלו , אבל חלק מהנוסעים בקרון לידם
נהרגו בהפצצה . גם הדוד שלה נהרג בהפצצה
הגרמנית. הרכבת הרוסית המשיכה לאחר מכן
במסעה הארוך והגיעה לארמניה.
בארמניה (Alaverdi) גרו בצריף דל ולמדו בבית ספר סובייטי-ארמני . האמא והדודה עבדו
בבית חולים מקומי .
לאורך כל התקופה ( 3 שנים
) סבלה כל המשפחה ממצוקת מזון . כדי לשרוד היו אוכלים לעתים קליפות תפוחי אדמה .
בבית הספר הארמני-סובייטי
לא דאגו לכם לאכול וגם לא אהבו יהודים . בהשוואה לרוסים , הארמנים היו מאד
אנטישמיים שם .
כילדה בת 11 הייתה שבע
ווסרמן ואחיה בן ה13 יוצאים להסתובב בסביבה ולחפש מזון בפחים .
עם סיום המלחמה ב1945 חזרה
כל המשפחה , היא אחיה , האם והדודה לעיירה ברומניה ושם גילו כי הבית שלהם הרוס
לחלוטין .
קיבלו מהמועצה המקומית בעיירה הרומנית חדר אחד לכל המשפחה והמשיכו
להתגורר שם כמה שנים כאשר מצוקה והעוני נמשכו . בתקופה ההיא הייתה עדיין הקצבת מזון שלא הספיקה .
על מנת לסייע בקיום
המשפחה , שבע ווסרמן , עדיין ילדה בת 13 יוצאת לסחור בשוק המקומי , היא מוכרת
סיגריות וגם ממליגה שמכינה האם בבית.
בגיל 14 היא מפסיקה ללמוד
ועוברת לעבוד במרכז קניות אזורי . אחרי
שנתיים נשלחת מטעם המרכז ללמוד בבית ספר מסחרי גבוה בקישינב וחוזרת אחרי שלוש שנים
לעבוד במרכז הקניות בתור מנהלת מחלקה .
בשנת 1955 היא נישאת למלך
ווסרמן היהודי ומתקדמת בעבודתה במרכז הקניות האזורי בקישינב . נולדו לה 2 ילדים.
בעקבות מלחמת ששת הימים
האנטישמיות ברומניה גוברת מאד והיחס ליהודים נעשה גרוע יותר. ההזדהות של המשפחה עם הציונות גוברת . הם עושים מאמץ לקבל אישור לעלות ארצה ובשנת 1973
זוכים סוף סוף לעלות ארצה . נקלטים היטב בקרית אליעזר בחיפה . היא מתחילה לעבוד
כחדרנית בבית מלון ואחר כך עוברת לעבור כמנהלת מחלקה בסופרמרקט גדול בחיפה. בעלה
עובד כרתך מומחה באחד ממפעל התעשייה באזור .
כיום יש לשבע ווסרמן 7
נכדים וגם כמה נינים.
מקו וקרדיט : יד
ושם ,עדות בתיק 11441396
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה