חלק א' : אודות הספר
סיימתי
לקרוא את ספר זיכרונותיה המרתק של ד"ר גוטיה פיש ( רופאה פסיכיאטרית בכירה
בישראל לאחר עלייתה ארצה מווילנה בשנת
1972 ) שהייתה נערה בגטו קובנה , ליטא
בתקופת השואה .
גוטיה פיש, אני
סטאסיה [כפי שסופר לגיל סדן], [ישראל]: ג. פיש, הוצאה עצמית , 2005
חלק ב' - על הספר :
סיפור חיה של גוטיה שמוקלר , בת 14 מגטו
קובנה. לאחר שניצלה מהאקציה הגדולה , בגיל 14 הוריה מצליחים להבריח
אותה מגטו קובנה עם תעודות לידה מזויפות כנוצרייה . בסיוע רשת של כמה נשים
ליטאיות שהבריחו ילדות מגטו קובנה היא נקלטת כעוזרת בית בבית של
משפחה ליטאית נוצרית. אבי המשפחה הליטאית השותף לסוד מלמד אותה את התפילות
הנוצריות והיא מגיעה לכנסייה המקומית מדי פעם ומתחזה היטב כנערה ליטאית נוצרית . בעקבות הלשנה של אחד השכנים היא נעצרת ע"י
הגסטאפו , עוברת חקירות קשות , מכחישה שהיא יהודייה וגם לא מסגירה את נשות הרשת הליטאיות
שהבריחו ילדות מהגטו . היא מדקלמת היטב
בפני חוקרי המשטרה הנאצית את התפילות הנוצריות ומצליחה בסופו של דבר לשכנע
את חוקרי המשטרה הנאצית שהיא אכן נערה נוצרייה . לאחר המעצר והחקירות הקשות היא חוזרת למשפחה הליטאית
וממשיכה לעבוד שם כעוזרת בית בזהות נוצרית
וכך שרדה את תקופת השואה . הוריה נלקחו
באותה תקופה מגטו קובנה למחנות ההשמדה ושם
נרצחו .
לאחר השואה , חברת משפחה של ההורים
ששרדה , דואגת לה והיא עוברת לגור אצלה
בבית . היא לומדת רפואה באוניברסיטת וילנה
והייתה לרופאה פסיכיאטרית מצליחה בווילנה . בשנת
1954 נישאה לדוד פיש , והקימה משפחה. ב1972 עולה לישראל עם משפחתה . קודם שיצאה
לגמלאות , שירתה הד"ר גוטיה כסגן
הפסיכיאטר הראשי בתל אביב .
גוטיה
פיש, אני
סטאסיה [כפי שסופר לגיל סדן], [ישראל]: ג. פיש, הוצאה עצמית , 2005
חלק ג' : מתוך ספר זיכרונותיה המרתק של גוטיה פיש על האקציה הגדולה באוקטובר 1941 בגטו קובנה :
" כאשר הגענו לכיכר המרכזית בגטו
קובנה , עמדו אלפי יהודים מול החיילים והשוטרים הגרמנים. בראש כל משפחה עמד אבי
המשפחה, ואחריו, בטור עורפי שאר בני המשפחה, אף שהגענו במקום בשש בבוקר , כפי שנצטווינו, נקפו שלוש
שעות שבהן לא קרה דבר . סתם עמדנו וחיכנו , רועדים מצינת הבוקר, שלוש שעות עמדנו
והמתנו , למה , לא ידענו. חיכינו שמשהו
יקרה. את השקט של המבוגרים הפר בכי הילדים
, הבכי הגובר של הילדים הגביר את תחושת המצוקה.
בתשע בבוקר התחילה האקציה. סמל האס.אס הלמוט ראוקה עמד במרכז הכיכר
ואנחנו צעדנו לעברו קבוצות -קבוצות להתייצב בפניו כדי שירוץ את דיננו. הוא סימן בידיו , משלח את מקצתנו ימינה, ומקצתנו שמאלה. לא הבנו את
משמעותה של הסלקציה . רק ראינו כיצד הוא מפריד בין משפחות . בהינף יד הוא עמד שם ,
שיכור מעוצמת הכוח ופקד " רכטס" , "לינקס, "רכטס ",
"לינקס" . האנשים הלכו בשקט , לא יודעים לאן הם הולכים. כאשר אנשים לא
צייתו מיד, צווח עליהם ראוקה "ימינה,
כלבים מצורעים שכמוכם" .
כתב אברהם חורי ביומנו:
" זקנים וחולים , משפחות מטופלות
בילדים , נשים בודדות וכל מי שמראהו
החיצוני לא הרשים אותו כבעל יכולת עבודה- כל אלה הופנו לצד ימין, שם נפלו הישר
לידיהם של השוטרים הגרמנים והליטאים"
(אברהםתורי , גטו יום יום , יומן ומסמכים מגטו קובנה , הוצאת מוסד ביאליק)
"הגיע
תורנו , עמדנו מול סמל האס. אס הלמוט ראוקה, מסתכלים עליו , והוא מסתכל עלינו לחסד
או לשבט, אנחנו בידיו . לא הבנתי מה קורה , לא העזתי לחשוב
מה יקרה. הפחד אחז בנו, ולא הרפה. גם ביננו הפריד סמל האס אס ראוקה. הוא ציווה על אמא ועל
אבא ללכת שמאלה. סבא אברהם , סבא פסח,
אשתו סימה ואני נצטווינו לפנות ימינה. שני מסלולי הליכה הוליכו אל מחוץ לכיכר, כל אחד בכיוון הנגדי. נכנסנו למסלול הימני. משני צדדיו
ניצבו שוטרים יהודים. "
"ואז קרה דבר מופלא, עוד אירוע מאותם
אירועים חריגים שחרצו את גורלי במהלך השואה . רגעים
אחדים לאחר שנכנסנו למסלול ההליכה, התנפל עלי שוטר בשם
וילנצ'וק בלא סיבה, בלא שעשיתי משהו
לעורר את רוגזו. הוא סטר לי ובעט בי, נפלתי המומה. חשבתי לעצמי הנה תחילת
הסוף, ואז הוא העמיד אותי על רגליי, דחף
אותי בגסות ואמר לי "תרוצי מהר לשביל השני " . וילנצ'וק היה חבר של אבא, שכן שלנו , רק מאוחר יותר הבנתי
את פשר התנהגותו. "
" רצתי , ברחתי לעבר הצד השמאלי של
הכיכר , לא הבנתי מה קורה. התרוצצתי אנה ואנה , מחפשת את ההורים שלי ,"
לאחר חמש שעות מצליחה לבסוף גוטיה שמוקלר , בת ה14 למצוא את הוריה ולהתאחד
שוב איתם .
" האקציה הנוראה נמשכה ונמשכה
כאילו אין לה סוף . אחר הצהריים
היפנה סמל האס. אס ראוקה יותר ויותר אנשים
ימינה, אל מסלול המוות . בשש בערב הושלמה המכסה. עשרת אלפים איש בגטו קובנה נשלחו
למוות, תמה המשימה."
"רק מאוחר יותר הבנתי
שבזכותו של וילנצ'וק נחלצתי ממסלול
המוות. כל מי שהופנו ימינה, הועבר
לגטו הקטן בגטו קובנה. הם ניסו
להתמקם בדירות הריקות של הגטו, למצוא מזון, לנחם זה את זה, חשבו שאולי , אולי יינתן
להם לנהל חיי גטו חדשים. "
"אבל למחרת ראינו קבוצות קבוצות
מובלות מן הגטו הקטן לכיוון
הפורט התשיעי. עד השעות המאוחרות של הלילה שמענו יריות .כל מי
שהלכו במסלול הימני נלקחו בסופו של דבר לפורטים, נורו ונהרגו
. הניצולים המעטים העידו
אחר כך שהפשיטו את כולם, הכניסו אותם לבורות וירו בהם. רק 10 ניצלו. בין הניצולים היו מי שמצאו מחסה מתחת לגוויות , התחזו למתים
, וכעבור יום יומיים חזרו בחשאי לגטו.
הייתה זו האקציה הנוראה ביותר בכל ההיסטוריה של הגטו, עד שהועלה באש . "
גוטיה שמוקלר , בת 14 והוריה חזרו לביתם בגטו הגדול בקובנה.
סמל
האס. אס ראוקה
מצא מקלט לאחר המלחמה בקנדה, אך נעצר והוסגר לגרמניה ב1983, כמה חודשים לאחר שהוסגר מת בבית הכלא בפרנקפורט, עוד לפני שנפתח
משפטו .
מקור :
גוטיה פיש, אני
סטאסיה [כפי שסופר לגיל סדן], [ישראל]: ג. פיש, הוצאה עצמית , 2005
ראו גם : טבח יהודי קובנה , 29 באוקטובר 1941 , קישור לויקיפדיה בעברית )
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה