מאת: מלכה (צלינה) שטיינפלד (בלומנפלד
)
מלכה (צלינה)
שטיינפלד לבית בלומנפלד נולדה בתאריך 02.02.1935 בעיר יאסי שברומניה,
להימדה לבית גרינברג ולחיים לבית קופל. שם המשפחה בלומנפלד הגיע כאשר הוריה של
מלכה שילמו לגוי בכדי שילך למשרד הפנים הרומני וירשום את מלכה תחת שמו הרומני ולא
תחת קופל שהיה שם יהודי.
כשהייתה בת 5
פרצה מלחמת העולם השנייה והנאצים הגיעו לרומניה והתחילו הפוגרומים.
מלכה לא הבינה
למה דודתי ובעלה יחד עם סבתא שלה הגיעו לגור אצלה בבית כי היה חשדות שמשהו יכול
לקרות, הגיעו על מנת להיות ביחד כל המשפחה עד לרגיעה הבאה. בלי להבין שום דבר למה
הם גרו בבית, פרץ הפוגרום.
ביתה של הילדה מלכה היה במרחק של 500 מטר על ההר ולידו
נמצא בית הקברות היהודי, מרחוק ניתן היה לראות קבוצה גדולה של אנשים הולכת בכביש
לכיוון בית הקברות היהודי.
בהתחלה מראה
זה גרם לבלבול רב ולחוסר ידיעה של מה הולך לקרות, בחצר ביתה היו לה שכנים בשם
"נדלר" והיה להם בן רופא אשר ששירת בצבא כרופא בדרגת קפטן (סרן), כשהוא
ראה את האנשים מתקדמים לכיוון בית הקברות הוא לבש את מדי הצבא שלו. הוא הולך
ונעמד בשער החצר בבגדי הקצין. כשקבוצת האנשים הגיעה קרוב לבית הגיעו
הליגיונרים הרומנים שכונו הליגיונרים בחולצה הירוקה והגרמנים וד"ר נדלר עומד
בשער של הבית ולא נותן להם להכנס, הם תפסו את הרופא בחוזקה והתחילו להרביץ לו
ולמשוך אותו בכוח מהחצר. באותו זמן נכנסו הרבה חוליגנים לחצר, הוציאו את כולם יחד
עם כל השיירה, הוציאו מהחצר 11 גברים (משפחות) מהם אך ורק אבא שלי חזר.
בדרך הביאו
אותנו למרכז העיר, ליד חצר המשטרה הראשית (קסטורה) שם הפרידו בין נשים ילדים
וגברים, הגברים הוכנסו לחצר ואת הנשים והילדים שלחו הביתה.
בחצר הקסטורה
שם נמצאו הגברים, ובכניסה לשער הקסטורה חיכו להם מספר חוליגנים עם מוטות ברזל או
עץ והכו את כולם מכל כיוון. אבא שלי ראה מה קורה והוא הגן על ראשו באמצעות היד שלו.
מרוב זוב דם
אף אחד לא הצליח לזהות מי זה מי. בחצר הייתה מוכנה מכונת ירייה וירו מימין ומשמאל,
אבי הצליח לברוח והסתתר בתוך בית קולנוע בחדר מכונות שהיה קרוב לקסטורה, שם הסתתר
מתחת מיטה שהייתה מונחת בחדר ובכל זאת הם מצאו אותו וגררו אותו לקבוצה שבחצר. בחצר
הזו היה הרבה מכות, דם ורצח בגלל מכונת הירייה.
הרצח הזה
התמשך שעות מיום עד לילה, בדרך זו הביאו את האנשים שנשארו בחיים לכיוון תחנת הרכבת
הראשית, שם העלו אותם לרכבות מסחריות שמעבירים בהם פרות. אחרי יומיים נסיעה ברכבת
עצרו אותה והורידו את המתים שלא שרדו את הנסיעה. אם רצו לשתות היו נעמדים על
הגופות ומוציאים מטפחת מחוץ לחלון קטן שהיה בדופן הרכבת וכשהיה גשם היו מוצצים את
המטפחת על מנת שתכנס כמות מינימאלית של נוזלים לגוף. הנסיעה התמשכה 11 ימים בהם
אבי לא שתה ולא אכל כלום.
מכל הרכבת
שהיו בה 120-130 איש נשארו רק אבי ובן של שכנים שהיה בן 13 אך היה מאוד גדול ורחב
וחשבו שהוא גם גבר, הודות לאבי הוא נשאר בחיים, בזכות זה שאבי היה עורם את הגופות
בכדי שיוכל להגיע לחלון הקטן שהיה קרוב לתקרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה