באדיבות אתר יד ושם
וילנה בתקופת
השואה
חיי היום יום בגטו וילנה
ילדים בגטו
"אחת הבעיות בגטו הייתה הטיפול ביתומים שהוריהם נרצחו
באקציות. לילדים עד גיל 10 הוקמו בתי ילדים ופנימיות.
"נורא מכל היה גורלם של הילדים הקטנים שנותרו ללא אם ואב, ללא אחים ואחיות –
כל כך בודדים בים האינסופי של המוות. הנה אחד מהם – ילד כבן שש. החביאו אותו
בעליית הגג, הוא שכב שם בין הקרשים אצל אנשים זרים שנתנו לו מחסה ובקול רם סיפר
לעצמו סיפור. מלמל משהו על בית קטן ומיטה חמה, על ידיים רצחניות שחטפו את אמו ואת
אביו, את שני אחיו ואחותו. תוך כדי דיבור הוא נרדם, תשוש ועייף. מי יישאר אדיש ולא
יתרגש לנוכח תמונה כזו? לא יכולתי עוד להישאר שם. ירדתי מעלית הגג שבה ישן הילד
ויצאתי לרחוב כאשר דמעות זולגות על לחיי".
גרגורי שור, רשימות מגטו
וילנה 1941-1944, ע' 62 (יולי 1942).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה