סיפור
חייו של מיקי פרידמן ז"ל 2012 - 1930
"הבלוק
אלטסטה – ראש הצריף קיבל את פנינו במקל הגומי שבידו ונהנה להרביץ. הוא היה אסיר
גוי, כנראה צועני ולפי צבע הסמל על דש חולצתו הוא השתייך ל"עולם
התחתון". הוא היה מוקף עדת עוזרים, "קאפוס" ) אחראים מקרב האסירים(
שמילאו את פקודותיו בצייתנות עיוורת. כולם היו רשעים גמורים, ואין לי אף מילה טובה
להגיד עליהם. אולם אין ספק שראש הצריף שלנו היה הגרוע מכולם – סדיסט אמתי. הופץ
אצלנו פתגם מקומי האומר כי: "אם עברת לידו ולא קיבלת מכות, עליך לברך ברכת הגומל..."
היום,
כשאני נזכר באותם ימים, אני מנסה לחשוב: האם אוכל אי-פעם ללמד זכות על כל אותם
יהודים שהכאיבו לנו בשם החוק? האם אוכל להבין אותם? תשובתי שלילית, לצערי.
ההתאכזרות שלהם וההנאה שהפיקו מכאב שגרמו לנו ומהשפלת האחר אינם מובנים לי. הם לא
סבלו רעב כמונו וזכו לתנאים משופרים. הם בחרו להתעלל בנו מרצון, גם כשלא היה צורך
וגם כשלא היו בסכנת חיים או בסכנה שייאבדו את המקצוע הנחשק.
סלקציה
אחרת נערכה בצריף שלנו. היה זה בזמן שפרצה מגפת סקרלטינה בצריף 5 , ובשל כך הגיע
מנגלה לצריף לבוש במעיל העור שלו ומלווה בעוזריו. הוא בחן אותנו אחד אחד בעיניו
וסימן לי לעבור ימינה לצד של החולים. כנראה שהייתי מכוסה בפריחה או שירדתי במשקל
.
ידעתי
שמשם אובל ישירות להיחנק בגז ולהישרף, ולא הסכמתי. הייתי מועמד לקרמטוריום ולא היה
לי מה להפסיד, מקסימום מקסימום, לכל היותר, אסתכן בכך שאמות בירייה. כך חשבתי, ניצלתי
מהומה קטנה שנוצרה ודילגתי מעל תנור האבן הכבוי, לצד של הבריאים. מנגלה הבין שהיו
"זליגות" של חולים לקבוצת הבריאים, אולם למזלי לא היה לו כוח להתחיל את הסלקציה
מהתחלה, וכך ניצלתי פעם נוספת. את הסלקציה הבאה עברתי בקלות. כנראה שהשמירה
של בורא עולם עליי וכוח הרצון שלי הם שעזרו לי להבריא. כל הנערים
שנחשבו חולים נלקחו מיד במשאית שהגיעה במיוחד כדי לפנותם.. לא היה זמן להיפרד מהם.
יכולנו רק לעמוד ולראות איך גוררים אותם במכות ובקללות. הם התנגדו, ידעו שהם
הולכים למות בייסורים. ואצלי באותן שניות, שני רגשות שימשו
בערבוביה – רחמים על ההולכים והקלה על כך שאיני ביניהם. לא הייתה זו
שמחה מושלמת, אלא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה