לכל איש יש שם – גם לילדה עם המעיל האדום מ"רשימת שינדלר"

קוראים לה גניה-גיטל חיל, היא נספתה בגטו קרקוב בגיל ארבע, וקרובי משפחתה שחיים בישראל טוענים שדמותה שימשה השראה לסצנה הבלתי נשכחת בסרט של ספילברג.

סיפורה של גניה-גיטל חיל לא זכה לתהודה רבה, ובני משפחתה מנסים לנצל כל הזדמנות כדי לספר את קורותיה. לדבריהם, הוריה של גניה-גיטל, אווה ודוד חיל, נמלטו עם תחילת המלחמה מעיירת מגוריהם, דומברובה-טרנובסקה, כ-50 ק"מ מזרחית לקרקוב, לאזור כפרי שבו הסתתרו. בתם נולדה במהלך 1939, אבל לא ברור אם הלידה התרחשה בזמן שהם שהו במסתור או לפני כן. עם זאת, ידוע שכאשר הגיעו למקום, נאמר להם שלא יוכלו להישאר עם ילדה קטנה. "אמרו להם שילדה עושה רעש, וזה מסוכן", מספר איתי שינדל. "אמרו להם: 'או שתבואו רק אתם, או שלא תבואו בכלל'". ההורים נשארו, והילדה נשלחה אל גטו קרקוב, אל קרובי משפחה, בהם הדוד, אידק שינדל (אחיו של לאון), שהיה רופא צעיר בבית החולים של הגטו. 

בספר הוא מתואר כ"אותו סוג של דוד שופע לצון ומיני תעלולים, מלגלג ברוח טובה ומלא התלהבות, שכל ילד זקוק לשכמותו. ואמנם למראהו, גניה אכן נעשתה לילדה, מחליקה ממושבה כדי לרוץ לקראתו". לא ידוע איך בדיוק מצאה הילדה את מותה, אבל סביר להניח שהיא נרצחה עם חיסול גטו קרקוב במארס 1943, כשהיא בת לא יותר מארבע שנים. את רוב חייה העבירה הרחק מהוריה, בגטו, עם קרובי משפחה. "מכיוון שאידק היה רופא, היה לו מעמד מסוים בגטו, והוא היה יכול לתמרן קצת", מסביר איתי. "הוא אמר שהוא ישמור על הילדה. במקביל היא התגוררה עם בני משפחת דרזנר, קרובים שלה מצד אמה. היא הייתה צריכה להתחבא משום שלא הייתה רשומה בשום מקום: לפי הרישומים של הגרמנים, אידק היה רווק ללא ילדים, ואם היו מוצאים אצלו את הילדה, היה עליו להסביר איך היא נמצאת שם. לפי הסיפורים שסבא שלי סיפר, היא הייתה אלופה בהתחמקות מהגרמנים. בכל פעם ששמעה חייל מתקרב, הייתה מזדחלת ומתחבאת במקום כלשהו. למזלה, היא הייתה מאוד קטנה".

לכתבה המלאה