"צעדנו
. זה היה שדה כרוב . זה היה בנובמבר והכול היה קפוא . אחותי הקטנה איבדה את אחת
מנעליה . אחותי הקטנה הלכה בשדה כשהיא אוחזת בידה את בובתה וגם היא אבדה לה . היא
משכה בזרועי :
סוזן
, איבדתי את הבובה שלי " . " ששש ! אקנה לך בובה אחרת " . לא היה
לי כסף , אבל היא לא ידעה שאני לא יכולה לקנות לה בובה .
כך
המשכנו לצעוד ולצעוד . לפתע הגענו לשיח ומתוכו יצא בן אדם . הוא היה לבוש בירוק
כמו החיילים הגרמנים .
אחותי הקטנה משכה בזרועי ואמרה : " סוזן , תראי , יש
פה בוש " . הוא אימץ את אחותי הקטנה אל חיקו , נישק אותה ואמר לה : " אל
תדאגי , קטנטונת , אני חייל שוויצרי והרגע ניצלת " .
שרה
מקור וקרדיט : עורך/כים: ראובן מירן( עורך ) הרחק בקצה העולם יש לי אמא : עדויות קצרות של ילדים יהודים מוסתרים בצרפת 1945-1939
נהר ספרים , 2010
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה