ד"ר לאון וולס-ווליצקה .
מסטאינוב , לאחר-מכן בארה"ב , איש מדע . בנובמבר 1941, בהיותו בן שש-עשרה ,
נשלח למחנה הריכוז , יאנובסקה. דברי עדות שנשמעו במשפט אייכמן ב1 למאי 1961.
"בסוף המלחמה נמצאו במחנה הריכוז
יאנובסקה אלפיים איש . במקום פרצה מגפת טיפוס. על מנת להדביר את המחלה האיומה,
שרפו את הצריפים שלנו ואת בגדינו. במשך שלושה לילות ושלושה ימים נשארנו בחוץ, ,
עירומים לחלוטין , עד שהביאו לנו אוהלים מהעיר. במשך היום היה עלינו לשכב בשמש על
החול הלוהט. מי שזז נורה. בלילה היה קר ולח. אין פלא שחמש-מאות מתוך האלפיים חלו
בדלקת-ראות או בטיפוס. גם אני חליתי, אבל כולנו השתדלנו שזה לא ייראה. אחרי
חמישה-עשר יום התמוטטתי בשעת מסדר הבוקר.
סחבו אותי אל בין גדרות התיל. שם התעלפתי.
מישהו הביט בי. לפני עמד איש הס.ס. אונטרשוטורמפירר ווילדהאוז. הוא שאל לשמי ,
ופקד עלי להיות מוכן לתזוזה עם כל האחרים. זחלנו למרחק של ארבעה-עשר או חמישה-עשר
מטר משם. אי-משם הופיעה במקום יחידת הקברנים, אתים ומעדרים בידיהם. נתחוור לנו,
שמביאים אותנו למקום, שבו קוברים את המתים. כשקרבנו לגבעות החול, נוכחנו , שלא היו
קברים מוכנים בשבילנו. היה עלינו להתפשט .
כדי להיות בטוחים , שאף כלוא אחד לא אבד
בדרך, נקראנו אחד-אחד. לכל אחד מאיתנו נתנו את , והוכרחנו לחפור את קברינו שלנו.
בתום המלאכה נאלצו הכלואים להתקרב לבור בזוגות, לשכב זה ליד זה מעל אלה , שכבר
כוסו. גם הם נורו – וכך הלאה , וכך הלאה.
לידי עמד כלוא אחד , עם בתו הקטנה. שמה
היה רחל. היא פחדה מאד , והוא ניסה לנחם אותה, בספרו לה , מה יפה יהיה בשמיים, הרי
שם תהיה שוב עם אמה ועם כל חברותיה הקטנות. לעולם לא תהיה עוד לבדה.
אחר כך ירו באשה אחת , שגם היא הייתה לידי
ברגע כלשהו. בתה הפעוטה ישבה לידה חצי ישנה. כל הלילה עמדה הקטנה על רגליה.. ילדים
אחרים החלו לצעוק. הם נורו על גבעות החול .
כשהגיע תורי , ציוו עלי לפתע לשוב למחנה
עם איש ס.ס. כדי לחפש שם כלוא אחד, שנורה למוות , והיה צריך להיקבר איתנו. החזירו
לי את מכנסיי, אבל לא את נעליי. היה לי חום גבוה, ובחוץ היה חם מאד. סחבתי את
הגופה, והתקדמתי באיטיות . איש הס.ס הלך לפני , ומדי פעם נעצר, וחיכה שאשיג אותו.
עברנו ליד טור של פועלים, הפלתי את הגופה , והסתתרתי בין העובדים. אחר כך התחבאתי באחד
הצריפים.
בסופו של דבר, הצלחתי להימלט מיאנובסקה, אבל
עשיתי את זה רק לאחר שנודע לי מפי חברי , שנמחקתי מכל הרשימות, כי נחשבתי כמת.
אילו חשדו שנמלטתי , היו לבטח יורים בעשרה כלואים במקומי.
מקור וקרדיט:
אינגה דויטשקרון , בדמי ילדותם : ילדים
בגיטאות ובמחנות ריכוז , הוצאת ספריית מעריב , 1979 .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה