ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט

ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט
אלפי עדויות של ילדים בשואה

יום ראשון, 20 באוגוסט 2017

כאן לא תיאטרון




 קטע מתוך " בית החרושת למוות" , מאת אוטה קראוס ואריך קולקא. הוצאת "הקונגרס" , ברלין. 1970

באולם ההמתנה של תאי הגזים עמדה גם אם אחת עם בתה בת החמש. הילדה היתה חסרת סבלנות בגלל ההמתנה הממושכת . היא שאלה ללא הרף את אמה : "כמה זמן עוד נחכה עד שניסע? " אימה  ניחמה אותה כשעיניה מוצפות בדמעות: "היי חמודה , כבר לא נותר הרבה זמן , עד שנלך לסבתא ולסבא. אנחנו צריכות עוד לעשות אמבטיה. אחר כך נלבש את בגדינו היפים, ומיד נהיה בדרכנו.. "

אבל הילדה לא נרגעה , כאילו חשה שצפוי לה משהו בלתי רגיל. האם חששה , כי קולה של בתה עלול להעלות את חמתם של אנשי הס.ס התורנים. הללו נהגו להכות גם ילדים. לכן אמרה לה האם: "רקדי לנו ריקוד קטן, ואחר כך ניסע לסבתא" .

ואז יצאה הילדה הקטנה במחול. נשים וילדים הקיפו את הילדה במעגל, וזו רקדה מחול קאדריל נחמד. כל התמונה הזו התרחשה בחדר ההמתנה למוות, ודי היה בעובדה זו כדי להגביר את תחושת הזוועה..אפילו אנשי ס.ס אחדים התרשמו ממחזה האימים הזה, והתבוננו בעניין ברקדנית הקטנה. אבל הפעוטה לא סיימה את הריקוד. לפתע נכנס לאולם קרמר ופקד על כולם להיכנס למקלחות (תאי-הגזים). הוא אמר : "פה לא תיאטרון" !"

מקור וקרדיט :

אינגה דויטשקרון. בדמי ילדותם: ילדים בגיטאות ובמחנות-ריכוז, ספריית מעריב, 1979.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

"ספרי לילדים תמיד, שאבא שלהם אהב אותם כל כך, כמו שרק אבא יכול לאהוב את ילדיו...

  עם פלישת הגרמנים לצרפת, מרים הירש שהתה לבדה עם ילדיה בפריס, בזמן שבעלה משרת באלג'יר כחייל בלגיון הזרים. עם הבנת המתרחש הירש שכרה רכב ו...