ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט

ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט
אלפי עדויות של ילדים בשואה

יום ראשון, 2 בדצמבר 2018

ההישרדות של אריק הולדאר בן 9 באוקראינה בתקופת השואה


עדות שנמסרה לבנימין טננבוים ב1946

"שמי אריק הולדאר ואני בן 9 ( בן 4 בפרוץ המלחמה).  אבא שלי היה מהנדס בסטאניסלאבוב . (הערת צוות התיעודשל מיזם ילדים בשואהאיוונו-פרנקיבסק או איוונו-פרנקובסק, שעד 1962 נקראה סטניסלב, היא עיר במערב אוקראינה). 

העיר החליפה את אדוניה. היו הונגרים ואחר כך הגיעו גרמנים.

היה יום עכור, סתוי . ירד גשם דק. היה חג , דומני סוכות . פתאום פשטה שמועה , שהגרמנים מגרשים יהודים מהבתים. באו לקחת אף אותנו. בזוגות הובילו אותנו לבית-העלמין. היו שם תעלות חפורות כמו קברים. ציוו עלינו להתפשט עד הכותנת. עמדנו ערומים בגשם. שיני נקשו ואני הסתכלתי, בני אדם ניצבו מעל לקבר . הגרמנים ירו בהם והם נפלו לתוך הקבר.

כבר הגיע תורנו. כבר הלכה אמא ראשונה כשבא במרוצה שוטר אוקראיני ואמר : "האלט!" הפסיקו לירות. את אמא הביאו הביתה על כפיים וכמה שהצליחו להינצל חזרו בכוחות אחרונים.  כילד בן 5 לא יכולתי להבין מה קרה. שאלתי את המבוגרים האם מותר לירות באנשים , והם לא הבהירו לי את העניין. אבל אחר כך לא שאלתי כבר. לקחו לי את אמא ונשארתי עם אבא בלבד. עד שמסר אותי אבא לפולנים. כמה התגעגעתי במחבואי לביתי , לאבי ! לא ידעתי מתי לילה ומתי יום .

כשעזבו הגרמנים את סטאניסלאבוב , הביאני האפוטרופוס הפולני שלי חזרה ליהודים. היתה זו משפחת האלמאן שנשארה בחיים. לא ידעתי לדבר ופחדתי מפני אנשים. הייתי יחף עם בגדים קרועים.  לאט לאט חזרתי לאיתני. לא שאלתי על הורי, ראיתי בני אדם שחזרו כמוני , חיוורים,  קרועים, אלה מיער ואלה מהבונקרים, והיה זה קומץ קטן. אבא שלי לא היה ביניהם. כשנסעה משפחת האלמן לפולין לקחו אותי אתם והשאירו אותי בבית היתומים בפראמישל.

עדות שנמסרה לבנימין טננבוים ב1946 .

מקור : בנימין טננבוים (טנא).  אחד מעיר ושניים ממשפחה, ספריית הפועלים , 1947


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אברהם כרמי , בן 14 ,להסתתר בין הקברים בבית העלמין היהודי בורשה

  §         כרמי הסתתר כשלוש שנים קשות בבית העלמין היהודי של ורשה, שם דאג לו שומר בית הקברו ת     "שני מקומות מסתור הכנתם : האח...