אלמלא פלורה, לא הייתה נשארת אחותי הקטנה בחיים

פלור מטלון ז״ל הצילה נפשות באושוויץ ולא סיפרה לאיש

 "אמי פלור מטלון הייתה ניצולת שואה, מספר אסירה באושוויץ 38724. מאחר ויום השואה קרוב ליום פטירתה, מצאתי לנכון לשתף אתכם חבריי, בסיפור שמראה על אופיה של אמי.

כאשר אמי שכבה על ערש דווי בבי"ח איכילוב, הייתי מגיע פעמיים ביום לבקר אותה. צהריים אחד אני מגיע, וליד מיטתה יושבת אישה מטופחת ומחזיקה בידה של אמי. מאחר ואני ליוויתי את הוריי מאז שובי מקנדה, ליווי מאוד קרוב, הכרתי את כל החברים והחברות של הוריי. אנחנו ממוצא ספרדי יווני, ומיד תבינו מדוע אני מציין זאת. האישה שישבה ליד אמי לא הייתה בעלת חזות ספרדית, איני מכיר אותה משום מקום ובשום הקשר לאמי. היא נראתה בעלת חזות אשכנזית. נעמדתי בדלת ותהיתי מי היא האישה, מה היא עושה בחדר של אמי ומדוע היא מחזיקה בידה, אולי היא טעתה בחדר?

נכנסתי ובירכתי לשלום. האישה הסתובבה אלי ואמרה לי: ״אתה יוחנן, נכון?״. עניתי שכן ושאלתי אותה: ״מי את? מאיפה את מכירה אותי?״. האישה ענתה לי: ״אני החברה ההונגרייה של אמא שלך, וכאשר דיברנו בטלפון (משום מה לא זכרתי אותה), תמיד סיפרה לי עליך. הודיתי לאישה והתיישבתי בכסא הסמוך. שאלתי את אמי בלאדינו אם היא יודעת מי זו האישה, ואמי מלמלה בלאדינו: ״היא אחת מהאחיות ההונגריות האשכנזיות החברות שלי״. הייתה שתיקה, לא ידעתי בעצם מה לאמר, ומי שמכיר אותי היטב יודע שלדבר – אני יודע יפה מאוד.

אז פתחה האישה בשיחה וכך סיפרה לי: ״אמך הייתה המלאך באושוויץ שהציל את אחותי הקטנה״. אמי מעולם לא סיפרה לי על כך, וביקשתי ממנה לספר לי את הסיפור: ״היו לי עוד שתי אחיות. אחת מהן בת 14. פלור (אמי ע״ה) הייתה אחראית על הקומנדו. (מי שלא יודע – באושוויץ כל קבוצת עבודה נקראת קומנדו). העבודה של הקבוצה שלנו הייתה לייצר מברשות לתותחים ולתותחי טנקים מגומי של גלגלים שיצאו משימוש, היינו חותכים רצועות גומי ומרכיבים על מוטות עץ עגולות. המכסה של כל אסירה היה, אם אינני טועה במספר, 34 מברשות. אחותי הקטנה הייתה צנומה ורזה ולא היה בכוחה לייצר כמות זו. בסוף היום הייתה מגיעה אשת האס.אס. וסופרת לכל אחת כמה מברשות עשתה. מי שלא עמד במכסה נלקח לסלקציה ומשם הוצא להורג. התנאים בבית המלאכה באופן יחסי לעבודות אחרות באושוויץ היו תנאים סבירים.״

האישה בבית החולים דיברה בעברית רהוטה, לא ניתן היה שלא להבין כל מילה ומילה. היא המשיכה: ״אמך הייתה עוברת מאסירה לאסירה לפני בואה של אשת האס.אס. ומשלימה משאר האסירות את המכסה של אחותי. כך היה עד ששוחררנו מגיא ההריגה. בזכות אמך ניצלה אחותי, עלינו לארץ והקמנו משפחות. אלמלא פלורה, לא הייתה נשארת אחותי הקטנה בחיים.״

כך היא סיפרה לי, התכופפה לעבר אמי ושתיהן פרצו בבכי. מספר ימים לאחר מכן מלמלה אמי בעת שביקרתי אותה אמרה: ״תשטוף לי את הידיים״ , בלאדינו. שאלתי אותה: ״מה קרה מאמא?״ והיא ענתה לי: ״אני רוצה להגיד שמע ישראל״. חמישה ימים אחר כך החזירה את נשמתה לבורא וגם אני, שהייתי קרוב מאוד לאמי, לא שמעתי את הסיפור הזה ממנה אף פעם. היו סיפורים אחרים, אך זה העלה אותה בוודאי אל גן עדן, שתהיה מנוחתה בשלום."

מקור וקרדיט : הקשר הרב-דורי , מאגר סיפורי מורשת