עשרות שנים חי מקסוול סמארט,
איש עסקים וצייר ממונטריאול קנדה, עם רגשות אשם כבדים על כך שמכיוון שרצה להציל
תינוקת יהודיה ממוות, גרם בעקיפין למותו של חברו הטוב והיקר לו יאנק ארנברג.
מקסוול סמארט ויאנק ארנברג היו
שני צעירים יהודים שהסתתרו ביער ליד בוצ'אץ' שבמערב אוקראינה. באזור זה התרחשו כמה
מהזוועות המחרידות ביותר של המלחמה – הוצאות להורג המוניות של יהודים שנקברו בקברי
אחים.
מקסוול היה בן 11, ובוגר
לגילו. אמו היא שאמרה לו לברוח, לאחר שאביו נלקח על ידי הנאצים. הוא ברח ולא ראה מאז
את אמו ואת אחותו. במשך חודשים הוא חי לבד, ישן בבונקרים שנחפרו באדמה, אכל פטריות
שמצא ליד העצים, והסתתר מכנופיות שכירי חרב של אוקראינים שסרקו את היער עבור הנאצים.
"הייתי כמו סוג של חיה, חיה אנושית", הוא אומר בסרט התיעודי “Cheating Hitler” שבו השתתף.
"היה בלתי נסבל להיות לבד, לחפש אוכל, להתחנן,
זה היה נורא", סיפר מקסוול סמארט בסרט. "אבל כשמצאתי את יאנק, איכשהו הרגשתי
שאלוהים שמע את זעקתי, שאלוהים הקשיב לבכי שלי בלילה."
יאנק היה צעיר במעט ממקסוול. יחד
הם הסתתרו ביער במשך שישה חודשים. באחד הימים שמעו יריות והמולה של הוצאה להורג המתרחשת בקרבת מקום. לאחר
שנדמו היריות והשתרר שקט, יצאו מהבונקר וראו בשלג שבע גופות ודם טרי מסביב. ואז, ראה
מקסוול תנועה מהצד השני של נהר. היה שם מישהו שנזקק לעזרה.
יאנק לא רצה לחצות את הנהר הקר
באמצע החורף. הוא היה חלש ובתת-תזונה. אבל מקסוול דחק בו, תפס את ידו ולקח אותו דרך
המים. הם מצאו שם אישה שנורתה בגבה, ובזרועותיה החזיקה תינוקת שלא נפצעה.
הם לקחו את התינוקת לבונקר, אך
ידעו שלא יוכלו לטפל בה. איכר נוצרי שסייע להם בחשאי אמר שהוא לא יכול לקחת את התינוקת,
אך סיפר להם שיש קבוצה נוספת של יהודים שמסתתרת ביער כמה קילומטרים מהם. מקסוול השאיר
את התינוקת עם יאנק ורץ לחפש את הקבוצה. במקריות מופלאה בקבוצה זו הייתה דודתה של התינוקת
והיא לקחה אותה אליה. חברי הקבוצה הבטיחו למקסוול שיבואו ויקחו אותו ואת יאנק, אך
זה לא קרה.
יאנק חטף זיהום קשה, ומקסוול שכנע
את האיכר הנוצרי להשיג להם תרופות. הוא השאיר את יאנק בבונקר שלהם כדי לעבוד בחווה
מספר ימים תמורת אוכל. אך כשחזר לבונקר עם חבילת האוכל לא מצא את יאנק. יאנק מת על
האדמה כמה מטרים משם. מכיוון שהאדמה הייתה קשה מכדי לחפור קבר מקסוול והאיכר השאירו
את גופתו של יאנק בבונקר ואטמו אותו.
רגשי אשמה קשים רדפו את מקסוול שנים רבות. סיפור
ההישרדות שלו היה בבחינת טאבו בביתו שלו. לאחר פטירת אשתו הראשונה ונישואיו
השניים, הציע בנו החורג שמקסוול יכתוב את סיפורו. "לא רציתי לחיות מחדש את זוועת
חיי", סיפר מקסוול בראיון. אך ההכרה בכך שלא יוכל להמשיך לחיות עם הזיכרונות
הקשים עד שלא יכתוב אותם, הובילה לכתיבת הספר "מכאוס לקנווס" (Chaos
to Canvas), ובהמשך להשתתפותו בסרט התיעודי.
פרטי הסיפור של מקסוול סמארט
הגיעו אל חוקרת השואה הישראלית נטשה נידז'ילסקה, שמצאה ספר זיכרונות של אישה עם
סיפור תואם. אישה זו כתבה ספר על התקופה שהתחבאה ביער ליד גדת נהר סמוך לבוצ'אץ'. בספר
היא מספרת שברחה מעבר לנהר ומהמקום בו נהרגה אמה, שנשארה בנהר עם אחותה התינוקת בזרועותיה.
כשנודע למקסוול סמארט שהתינוקת
שהציל חיה, הוא היה נרגש עד דמעות. "אם התינוקת חיה, זה פשוט מנקה את מצפוני ש(יאנק)
לא מת לשווא", אמר. בהמשך פגש בחיפה את טובה ברקאי, התינוקת שהציל. מקסוול הביט
בעיניה, אחז בידיה ואמר: "אני מרגיש טוב יותר, ואני לא מרגיש אשם. זה נכון. יאנק
מת. הוא היה גיבור. הוא הציל אותך ויש לך ילדים". "זה סיפור עצוב",
אמר בהמשך הראיון. "אבל זה קרה, ואני שמח היום עבור יאנק".
סיפור מופלא ומדהים. כל הכבוד לחוקרים שחשפו את הפרשה והפגישו בין גיבורי הסיפור.
השבמחק