כ-5,000
צופים בממוצע היו מגיעים בימי שבת לאצטדיון הכדורגל העירוני בבאר שבע כדי לצפות
במשחק של קבוצתם האהודה. לא רבים מהם ידעו שהאצטדיון בו הם יושבים, הקרוי על שמו
של ארתור אהרון וסרמיל, צופן בחובו סיפור על ילד קטן שנספה בשואה. האצטדיון הזה
כבר איננו פעיל – אם כן, מי יזכור את ארתור?
ארתור
וסרמיל נולד ב-1936 בוורשה, פולין. בן יחיד ללילי ואייזק וסרמיל. כשפרצה מלחמת
העולם השנייה, ההתחלה הרגועה, האווירה השקטה והבטוחה לא רמזה על שעתיד היה להתרחש.
המפנה שתוצאותיו על העם היהודי היו הרות הגורל, השפיע גם על משפחת וסרמיל מפולין.
בשנת 1943 המשפחה נשלחה למחנה מיידנק, מחנה בו נרצח ארתור, כשנזרק לבור כאילו היה
צעצוע שאף אחד לא חפץ בו. נשמתו הטהורה של הילד בן השבע נגזלה מעולם החיים ובאותו
רגע החליטה לילי אימו, שלא תביא עוד ילדים לעולם. אף תמונה של ארתור לא שרדה את
הטבח הנוראי, אבל אימו, לילי פרידמן וסרמיל, לא הייתה מוכנה שזיכרון בנה ייעלם.
לילי הועברה למחנה אושוויץ ובכך נפרדה לעולמים גם מבעלה אייזק. ב-
18.1.1945 פונתה מהמחנה אל גרמניה. לימים, עם סיום המלחמה, החליטה לילי לעלות לארץ
ישראל עם חבריה השורדים: "ידידי אז, ובעלי לעתיד, סלומון פרידמן ואני נסחפנו
בזרם העולים לישראל, אז נפגשנו אנו לראשונה עם דר' דוד פסט שגם הוא עלה מפולין
כשהקשרים מתהדקים וידידות אמיצה נקשרת בין משפחותינו".
מאוחר
יותר שימש דר' פסט כרופא של הפועל באר שבע בין השנים והיה זה שהכיר ללילי את עולם
הכדורגל. לעיתים היו משוחחים על ארתור: "היא הייתה זורקת משפטים פה ושם על
בנה ואני הייתי מזכיר לה את ארתור כי הייתי קרוב לו מאוד בגיל שהוא היה אמור
להיות". בדצמבר 1988, שש שנים אחרי שאיבדה את בעלה השני, סולומון, החליטה
לילי להנציח את זיכרון בנה ותרמה כספים רבים לשיפוץ אצטדיון הכדורגל המיתולוגי של
בירת הנגב. "אני זוכר את הטקס של הענקת השם לאצטדיון הכדורגל בבאר שבע. אמרתי
ללילי שאחד הדברים היפים ביותר יהיה להנציח את שמו בכך שהאצטדיון ייקרא
"וסרמיל" ויקימו קבוצה של נערים וילדים שהיא תהיה הספונסרית שלה",
סיכם דר' פסט.
עשר שנים
מאוחר יותר נפטרה לילי פרידמן וסרמיל והשאירה את חובבי הכדורגל ואת השחקנים
להתרוצץ על הדשא בבירת הנגב כשמרביתם אינם יודעים את מקור השם של האצטדיון. ב-30
במאי 2015, התקיים באצטדיון וסרמיל המשחק האחרון, ובספטמבר 2015 נחנך בעיר אצטדיון
חדש, הכולל מתחם אימונים "וסרמיל", הממשיך להנציח את הילד ארתור וסרמיל
אשר נרצח בשואה. בשנת 2017 נקרא על שמו של ארתור גם רחוב בעיר באר שבע .
"ילדים,
ובעיקר אם קטנים הם, כמעט שלא יותירו אחריהם עקבות...
הם לא נוהגים לכתוב מכתבים, ואינם משאירים עדויות בכתב או בעל-פה. אין הם מנסחים מסמכים, חוזים או קבלות, ואין ברשותם חפצים אישיים בעלי ערך.
הם לא נוהגים לכתוב מכתבים, ואינם משאירים עדויות בכתב או בעל-פה. אין הם מנסחים מסמכים, חוזים או קבלות, ואין ברשותם חפצים אישיים בעלי ערך.
הם לא
נחרתים בזיכרון בשל מנהג או הרגל מסוימים במסגרת הקהילה, חבריהם ספורים ואף הם
ילדים. הם חיים בצמוד למשפחותיהם, להוריהם, לאחיהם. התצלומים שבהם הם מופיעים הם
תצלומי משפחה, וניתן לזהות בהם, אף זאת בקושי, את המבוגרים בלבד.
ואם
נעלמים המבוגרים יחד איתם, איש לא יביא אותם בחשבון, לעולם, אף לא במחשבה חולפת..."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה