מקור וקרדיט :
מלכה נתנזון , ילדה שחורת שפתיים, הוצאת עקד , 2015
בספר מתעדת מלכה נתנזון ז"ל את קורותיה של אחותה פייגה , בת 11
ומשפחתה בתקופת השואה
אחותה התגוררה עם משפחתה בעיירה לודביפול (
סוסנובה, אוקראינה)
" מבעד לפרצה בגדר יכולנו להיכנס ולצאת מהגטו , " סיפרה פייגה ,
ואני , בניגוד לילדים אחרים , לא הייתי מן הגיבורות הגדולות. כל הזמן רעדתי או
קפאתי מפחד . ובכל זאת, פעמיים נכנסתי שוב -פעם אחת שהגוי , שאצלו שימשתי בכפר
רועת צאן , החליט לקחת ילד אחר במקומי ושלח אותי הביתה , ופעם שנייה , כשהודיע לי
, שעומדים לחסל את הגטו" ..
"שנים התייסרתי בשאלה למה אבא , שהיה
בעבר חייל וניסה להניף את נס המרד בגטו ,
לא חילץ את המשפחה שלנו דרך הפרצה בגדר, הוא הרי יצא אתי מן הגטו כדי להחזיר אותי
לגוי. למה הוא לא הוציא את כולנו, וברח ליער ? איך אדם בעל רקע כמו שלו נעשה עיוור
למה שקורה סביבו ? האם סיכול ההתקוממות בגטו בידי אנשי היודנראט עצמם כה ריפה את ידיו?
אבל אם הכריח אותי ללכת לגוי " כדי שיישאר
לפחות זכר מהמשפחה, " הרי שהביא את
הדבר בחשבון.. מה קרה לו , אם כן, באותם חודשים? מה השפיע עליו ? האם גם הוא נתפס
בסופו של דבר לאמונה בקשר לאצבע אלוהים, או גזירת גורל שאי אפשר להימלט ממנה? "
"חודשיים לפני חיסול הגטו אבא לקח אותי שוב ללקומסקי האיכר,
סיפרה פייגה. מפחד הגרמנים או הלשנה האיכר
לקומסקי לא הכניס אותי הביתה , אלא כרה לי בור בשדה. ביום הייתי רועת את הפרות ,
ובלילה מסתתרת בתוך הבור ומכסה את הפתח בענפים. הפחד ליווה אותי כמלבוש שחור. לא הפסקתי לשמוע את צעדי הקלגסים מעל ראשי .
כששכבתי והסתתרתי בבור בשדה , פחדתי אפילו לנשום ..
מלבד הפחד , שלט הרעב, הוסיפה
פייגה , אז בת 12 . " בלית ברירה התחלתי לגנוב לחם מהחזירים. הבטן התהפכה לי
ואכלתי. לא פעם הקאתי ושוב אכלתי, אבל לא תמיד היה לי אפילו את זה- כי החזירים היו
מתנפלים על האוכל מיד כשהובא. ואם לקומסקי האיכר היה מתעכב קצת לידם , לא היה לי
שום סיכוי, גם בגטו סבלנו רעב אבל ההתמודדות היתה משותפת לכל המשפחה , כאן בבור
אצל האיכר הייתי לבד..
"על הערך שלי כאדם באותם הימים , אני
יכולה לספר אנקדוטה קטנה . יום אחד ניגש
אלי האיכר לקומסקי, ואמר לי , שעלי לחזור הביתה, כי מצא ילד אחר במקומי. לא היה
מאושר ממני. חזרתי לגטו מפזמת, אפילו לא נזהרתי כשעברתי מבעד לפרצה, דבר שכמעט עלה
לי בחיי. אבא שמע והתמלא כעס. הוא הרי שילם לאיכר תמורת הישארותי בחיים! " את
חוזרת אתי מייד!" אמר . לא עזרו כל
הטענות והתחינות, כשהגענו הסתבר, שתמורת מגהץ עלוב שיקבל מיוסף גראדה, לקח לקומסקי
את שלמהל'ה שלו , בן העשר, וגירש אותי . אבא בא חדור רוח קרב, אבל שלמהל'ה המסכן
כבר עשה את העבודה בשבילו. " הוא מימלא לא מספיק טוב" – אמר האיכר לקומסקי.
" לא יודע לעבוד. אני לא צריך אותו" .
וכך קרה, שאני תפסתי את בור-החיים ,
ושלמהל'ה את בור-המוות" .
הבן
של האיכר לקומסקי , שהסתיר אותי , היה פרח כמורה אמר לי לא פעם : " הרבה
ילדים יהודים ברחו ומסתובבים ביערות, למה שלא תנסי גם את? שם יותר בטוח בשבילך, יש
שם פריטזנים יהודים, הם יצילו אותך" , אבל אני פחדתי והמשכתי להסתתר אצל
האיכר ולרעות את הצאן שלו .
מקור וקרדיט :
מלכה נתנזון , ילדה שחורת שפתיים, הוצאת
עקד , 2015
מידע כללי:
מלכה נתנזון
ז"ל , משוררת, עיתונאית, מבקרת ספרים
מלכה נתנזון נולדה
בשנת 1946 בגרמניה להורים ניצולי שואה. שני אחיה ואחותה נרצחו על ידי הנאצים, שני
אחים נוספים נפטרו. בשנת 1948 עלתה לארץ. בן דודה היתום מהוריו, שהיה לה כאח, נהרג
במלחמת ששת הימים ובעלה נפצע קשה במלחמת ההתשה ולקה בהלם קרב. שירים רבים הוקדשו
להם. למדה ספרות ועיתונאות.
הפרסום הראשון שלה
היה בשנת 1988 בעיתון "על המשמר". עבדה ככתבת בעיתונים, בשבועונים
ובכתבי עת ופרסמה ביקורות ספרים בעיתונים יומיים ובכתבי עת ספרותיים.
רבים משיריה תורגמו
לשפות שונות, בהן פולנית, יידיש, רומנית, אנגלית, אוקראינית, פלמית וערבית, ופורסמו
בארץ ובעולם בכתבי עת ספרותיים, בעיתונים ובאסופות.
עסקה רבות בשימור
זיכרון השואה בכתיבה ובהרצאות בבתי ספר ובמתנ"סים.
נפטרה בשנת 2015 לאחר
מאבק במחלה קשה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה