3 במאי 1944
גב' סומור היקרה,
פונה אליך אם מאוד עצובה שלוקחים אותה ואת משפחתה ולא יודעת לאן. ודאי שמעת על
מצבנו הנוכחי. כמו בעירך, גם בעירנו אותו דבר. אני שולחת לך מסמך אימוץ של ילדתי
הקטנה בו אני מוותרת עליה לטובתה.
אולי כך תינצל ולא יקחו אותה.
אין לי ברירה אחרת.
אני פונה אליך בכל לשון של בקשה, תשתמשי במסמך
האימוץ כדי שהיא תינצל. תנסו להסביר לה שהיא עברה לדת הקתולית והיא עכשיו נוצרייה,
ועליה להתחנך בדת זו. אני יודעת שיש לכם משימה מאוד קשה, אבל זו הדרך עכשיו. בכל
מקרה, אם יהיו לכם קשיים ולא תצליחו במשימה, תמסרו את הילדה לאחותך... כדי שהיא
תסתיר אותה שם בכפר שלה.
אני מבקשת ממך: תני לה אהבת אֵם כדי שתרגיש פחות
בחסרוני. לא לספר לה איפה אני נמצאת. אני יודעת ובטוחה שבנשמתה הקטנה יש הרבה אומץ
ושאלות ללא תשובות.
אני שולחת לך 20 פורינט דרך איש הקשר, אבל לא
יודעת מתי ובאילו תנאים זה יגיע אליכם. אני מאוד מבקשת שתתפללו לה' למעננו וגם
שהילדה תתפלל כדי שאשוב לראות ולחבק את ילדתי.
אני מבקשת ממך לכתוב לי ולהיות אתי בקשר באופן
סדיר. תבקשי מהילדה שתכתוב, לא משנה מה, העיקר שאראה את כתב ידה. אני מבקשת שוב,
תכתבי לי: מה עם הילדה? ומה שלומה? תמסרי ד"ש חם לבעלך. מודה לו על לבו הטוב
ועל אצילותו ונדיבותו.
מיליון נשיקות לילדתי היקרה מאמא מאוד עצובה
שנשמתה ולבה בוכים.
עוד פעם מבקשת ממך, גב' סומור, תשמרי על הילדה.
בלה.
כך כתבה איזבלה פודור במכתבה האחרון לגב' סומור
בו היא מבקשת להציל את ביתה גיטה.
איזבלה נרצחה באושוויץ. גיטה שרדה.
לאחר המלחמה חזרה גיטה עם קרובי משפחה לקלוז'. ב-1958 נישאה
לדוד נמש, ניצול שואה מרומניה וב-1959 עלו בני הזוג לישראל והקימו את ביתם בפתח
תקווה. נולדו להם בת, שפרה, ובן, משה-מיקי
מוזיאון יד ושם רשות הזיכרון לשואה
ולגבורה מזמין אתכם לקרוא עוד על משפחת פודור בתערוכה המקוונת
"מכתבים אחרונים מהשואה: 1944 https://bit.ly/3aFxtei
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה