בצילום למעלה : "בולוש".
צילום:
מתוך הספר "מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים" בהוצאת ספריית פועלים
נולד
בורשה פולין בשנת 1936 להוריו אברהם והינדה ואחיותיו: רוזה, פולה, פייגה ואסתר, עם
חבריה מ"השומר הצעיר" התגוררה בקומונה בצד הארי של ורשה. היא זו שידעה
לזחול דרך תעלות הניקוז הצרות בחומה אל תוך הגטו. לקחה את בן ציון אל מול בנייני
המגורים של הפולנים, הוא היה שר שירים בפולנית ומהמרפסות היו נזרקים אליו דברי
מאכל שהצילו את המשפחה מלגווע ברעב.
עם
חיסולו של הגטו, המשפחה נשלחה למחנה המוות טרבלינקה.
בן
ציון נשאר לבדו ילד בן 6 בגיהינום, לדבריו: "אין מילים שיכולות לתאר את
הזוועה וגם לא כדאי להיזכר", הבין שהוא חייב לברוח, אבל איך? החומות גבוהות
השומרים חמושים ואכזריים בשערים.
בן
ציון התחבא בחבית מול שער הגטו ועקב אחר המתרחש, לעת ערב חזרה קבוצת פועלים לגטו,
השער נפתח ופתאום לנגד עיניו ילד קטן רץ בין רגליהם. הם נכנסים והוא יוצא.
כשהגיעה
קבוצה נוספת, עשה כמוהו וברח. הוא גילה חבורת נערים כמוהו עליהם נכתב הספר:
"מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים" מאת יוסף ג'מיאן- חבר המחתרת
היהודית שתיאר את הישרדותם כילדי רחוב פולנים. נערים אלו לימדו אותו את רזי המסחר
בסיגריות מזויפות, במסירות נפש שמרו עליו כעל אחיהם הקטן והיו למשפחתו לאורך
השנים.
כדאי
לציין, שהקבוצה נאלצה להתפזר לפעמים, כל אחד להישרדותו האישית. היה מסוכן להיות שם
וגם להיות ביחד. לכן, בן ציון היה שר ברחובות וימים ארוכים נוסע ברכבות שר את אותם
השירים הפולניים והפרוטות שקיבל עזרו לו להתקיים.
כ-4
חודשים לפני תום המלחמה, טעה טעות נוראה ובתמימותו גילה לנהגי החשמליות פולנים שהיו
בכיכר ותמיד קבלו אותו בחמימות, אודות יהדותו.
מידע
זה התפרסם בכיכר וסיכן את כל בני החבורה. היה הכרח מיידי ודחוף להרחיק את בן ציון
מהכיכר.
מנהיג
החבורה- איגנץ מילכברג בכנויו "שור" מצא לבן ציון משפחה פולנית (מריה
ותדאוש איזיקובסקי) שהכיר, אנשים טובי לב שלקחו את בן ציון עמם לבית הקיץ שלהם
בפלניצה כבן דוד שהוריו נהרגו במלחמה. איתם היה לו טוב, עבורו הסתיימה המלחמה.
רוב
חברי הקבוצה של מוכרי הסיגריות, שרדו את המלחמה והגיעו לארץ. הם נשארו בקשר לאורך
כל השנים. לבן ציון היה במיוחד קשר אמיץ ומיוחד עם "שור" שהגן והציל
אותו בהיותו ילד.
לאחרונה,
הוצב שלט זיכרון בכיכר שלושת הצלבים המספר ב-3 שפות, את סיפור גבורתם של אותם
הנערים.
השלט
הוצב ביוזמת הנכדים של אותה משפחה.
בשנת 1946 בהיותו בן 10 עלה בן ציון עם אחותו
אסתר לישראל.
לדבריו:
"הגיע לגן העדן: השמים כחולים, חיוך על פני האנשים, הילדים משחקים, יש שוקולד
ותפוזים".
התחנך
בקיבוץ מזרע כאחד מבני הקבוץ, עקבות השואה לא ניכרו עליו.
חבריו
מעידים: ילד שמח ומשמח, מוכשר ואהוב לא יכלו להאמין לסיפוריו.
שירת
בצבא כקצין מודיעין, לחם ב-3 מלחמות: סיני, ששת הימים ויום כיפור.
למד
בטכניון, עסק בתכנון ופיתוח מיכון חקלאי. לדוגמא, מתקן לקטיף גבוה, ראשון בארץ,
ייצג את ישראל בתערוכה חקלאית בברית המועצות והיווה מוקד משיכה והתעוררות ליהודים
שחיו שם תחת "מסך הברזל".
ב-30
השנים האחרונות בן ציון התמקד בפיתוח מערך הרדיה במכוורות בענף הדבש.
חי
חיים טובים עם משפחתו, הילדים והנכדים בזכרון יעקב שכה אהב.
נפטר
בז' חשוון תש"פ ב-2020
יהי זכרו
ברוך!
ראו גם:
בנו של מוכר הסיגריות הקטן:
"סיפור הישרדותו של אבא הוא בלתי יאומן"
רקע
חבורה של ילדים יהודים, ששרדו את השואה
לבדם, ללא מבוגרים, כחבורת רחוב בוורשה. הם סחרו בסיגריות ובשיא
ה"חוצפה" עשו את זה ממש מתחת לאפם של הנאצים, בכיכר בה שכנה המפקדה
הגרמנית. רוב לקוחותיהם היו אנשי אס אס.
בשיאה מנתה החבורה 18 ילדים, בהם 3 בנות.
הבוגרים ביניהם בני 16, והקטן ביותר-רק בן 6. הם הסתירו את השמות היהודיים וקראו
זה לזה בכינויים: ""שור", "קרנף", "בעל שן",
"קציצה", "בולוש", "יורק", "זנק" ועוד.
הם חיו כמו משפחה קטנה שבראו לעצמם. ושרדו הודות לעזרה הדדית והגנה על הצעיר.
לאחר המלחמה עלו רוב בני החבורה ארצה. במשך
עשרות שנים הם שמרו על קשר, והקפידו להיפגש אחת לכמה שנים גם עם החברים שהיגרו
לחו"ל.
בני החבורה עברו את מסלול החיים הישראלי,
שירתו בצבא במלחמת העצמאות, והתגוררו בעיר ובקיבוץ. "יורק" דוד פלונסקי,
שכל את בנו בקרב על החרמון.
מחבר הספר יוסף ז'מיאן, אף הוא שורד שואה,
היה חבר תנועת העזרה היהודית אי"ל, דרכו הצטלבה בזו של החבורה, והוא תיעד את
סיפורם ותמונותיהם (הם הצטלמו בכיכר בעיצומה של המלחמה, אצל צלם שעיקר פרנסתו
הייתה על חיילים גרמנים שרצו לשלוח תמונת מזכרת לנערתם). הספר "מוכרי
הסיגריות" התפרסם בשנת 1961, באותה שנה בה התנהל משפטו של אייכמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה