"
שם בכיכר פגשנו עוד ילד יהודי. הוא היה כבן 9 . גופו כחוש ובגדיו מרופטים. שערו בלונדיני
ועיניו כחולות. הוא עמד צמוד לבית בכיכר, משתדל שלא לעורר תשומת לב העוברים-ושבים
. מתחת לבית שחיו החזיק כמה חפיסות סיגריות . סטשאק הקטן – כך כינוהו חבריו לא עסק
ישירות במכירת הסיגריות, הוא רק עזר לאחרים והחזיק את מלאי הסיגריות .
הוריו
היהודים בוורשה היו עשירים , כדי להציל את הילד מסרו אותו למכרים פולנים. ההורים
נרצחו בגטו והילד נדד מפולני לפולני, מבלי שיכול להחזיק מעמד יותר מדי זמן במקום אחד. הוא נותר לבדו ברחובות וורשה ולבסוף הגיע במקרה לכיכר
שלושת הצלבים וחבורת הנערים מוכרי הסיגריות היהודים לקחו אותו תחת חסותם ודאגו לו
כל העת. "
מקור
וקרדיט :
יוסף
ז'מיאן , מוכרי הסיגריות מכיכר הצלבים ,
הוצאת מורשת – בית עדות ע"ש
מרדכי אנילביץ וספריית הפועלים , 1980
רקע
חבורה של ילדים יהודים, ששרדו את השואה
לבדם, ללא מבוגרים, כחבורת רחוב בוורשה. הם סחרו בסיגריות ובשיא
ה"חוצפה" עשו את זה ממש מתחת לאפם של הנאצים, בכיכר בה שכנה המפקדה
הגרמנית. רוב לקוחותיהם היו אנשי אס אס.
בשיאה מנתה החבורה 18 ילדים, בהם 3 בנות.
הבוגרים ביניהם בני 16, והקטן ביותר-רק בן 6. הם הסתירו את השמות היהודיים וקראו
זה לזה בכינויים: ""שור", "קרנף", "בעל שן",
"קציצה", "בולוש", "יורק", "זנק" ועוד.
הם חיו כמו משפחה קטנה שבראו לעצמם. ושרדו הודות לעזרה הדדית והגנה על הצעיר.
לאחר המלחמה עלו רוב בני החבורה ארצה. במשך
עשרות שנים הם שמרו על קשר, והקפידו להיפגש אחת לכמה שנים גם עם החברים שהיגרו
לחו"ל.
בני החבורה עברו את מסלול החיים הישראלי,
שירתו בצבא במלחמת העצמאות, והתגוררו בעיר ובקיבוץ. "יורק" דוד פלונסקי,
שכל את בנו בקרב על החרמון.
מחבר הספר יוסף ז'מיאן, אף הוא שורד שואה, היה חבר תנועת העזרה היהודית אי"ל, דרכו הצטלבה בזו של החבורה, והוא תיעד את סיפורם ותמונותיהם (הם הצטלמו בכיכר בעיצומה של המלחמה, אצל צלם שעיקר פרנסתו הייתה על חיילים גרמנים שרצו לשלוח תמונת מזכרת לנערתם). הספר "מוכרי הסיגריות" התפרסם בשנת 1961, באותה שנה בה התנהל משפטו של אייכמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה