"אני ממהר לספר לכם את הסיפור על האיש המופלא
הזה, לפני שלא יישאר מי שזוכר ויכול לספר".
יצחק בלפר ז"ל היה
אחרון "ילדי קורצ'אק" שנשארו בחיים. הוא הקדיש חלק ניכר מחייו ואומנותו
כדי להנציח את פועלו המקודש של יאנוש קורצ'אק, עד שנפטר ב-2021, והוא בן 97.
בלפר נולד בוורשה
ב-1923 והיה כבן שבע כשאמו לקחה אותו לבית היתומים של יאנוש קורצ'אק וסטפה
וילצ'ינסקה, כדי שיזכה "לגדול כמו בנאדם".
בית היתומים של קורצ'אק
היה מקום חד פעמי ומיוחד במינו. זה היה בית חינוך מתוך אהבה, כבוד ותשומת לב לכל
יתומיו, ותור ארוך של יתומים קיוו להיכנס אליו. הבית פעל במשך כ-30 שנה, גם אחרי
הכיבוש הגרמני של ורשה. בלפר עצמו עזב את בית היתומים בגיל חמש עשרה, שנתיים לפני
פרוץ מלחמת העולם השנייה.
הוא הצליח להימלט מאימת
הנאצים אחרי כיבוש וורשה, הסתתר ביערות והתגייס לצבא האדום, אבל גורלם של קורצ'אק
ויתומיו האחרים היה שונה לגמרי. ב-5 באוגוסט 1942 החליטו הגרמנים להעביר את
היתומים ואת חלק מאנשי הצוות למחנה ההשמדה טרבלינקה. למרות שקורצ'אק ווילצ'ינסקה
יכלו להימלט מהגורל המחריד הזה ולהציל את חייהם, החליטו ללכת יחד עם הילדים למותם
בטרבלינקה.
בלפר שרד את תלאות המלחמה
וגילה שכל משפחתו נספתה בשואה. הוא החליט לעלות ארצה, למד אמנות והיה לצייר ומרצה,
שיצירותיו הוצגו בתערוכות ברחבי העולם.
בפתיחה של ספרו
"האיש שידע לאהוב ילדים", על ילדותו עם קורצ'אק, הוא כותב: "אני
הייתי אחד מכמה מאות יתומים שזכו לגדול עם האיש המופלא הזה, שאהב ילדים והבין אותם
כפי שאף אחד לא הבין לפניו, ועוד מעט לא יישאר בעולם מי שהכיר אותו כילד."
השנה גם אנחנו ממלאים את צוואתו של בלפר,
ונזכור יחד את האיש המופלא, הסופר ואיש החינוך, ששינה את חייהם של מאות יתומים
יהודיים, עד שמצא את מותו מידי הקלגס הנאצי.
***
בתמונה:
יצחק בלפר ליד האנדרטה לזכר קורצ'אק והילדים אותה
יצר בגינזבורג, גרמניה, 2003
***
אם תרצו לקרוא עוד על בלפר ועל קורצ'אק קנו
או השאילו את "בית לבן בעיר אפורה" ואת "האיש שידע לאהוב
ילדים", שכתב ואייר בלפר.
