צבי גיל נולד בשם צבי גלזר, בעיר זדונסקה וולה, במרכז פולין, למשפחה חרדית ועשירה. דוד ניידט, סבו מצד אימו, היה ממנהיגי אגודת ישראל בפולין, ממקורבי האדמו"ר מגור וחובב ציון. אביו, ישראל גלזר, היה סוחר ותעשיין; אמו, אסתר
גלזר, הייתה אחות ראשית בישראל.
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, בשנת 1940, עם הקמת גטו
בעירו, נכלא בו עד לקיץ 1942, אז חוסל הגטו. עם חיסול הגטו נשלחו סבו, אביו, שני
אחיו ורוב משפחתו לגיא ההריגה בחלמנו, שם נספו, גיל נשלח עם אימו לגטו לודז'. בגטו היה פעיל בתנועת "הנוער הציוני". אמו והוא הצליחו לשרוד בגטו לודז'
עד לחיסול הגטו באוגוסט 1944 מאוגוסט ועד מרץ 1945 היה במחנות ריכוז שונים, בהם אושוויץ, דכאו
ורידלאו. בתקופה זו הוא עבד בין השאר, בפינוי גוויות קפואות, חלה בטיפוס, שבעקבותיו הועלה לרכבת מוות. הוא ברח מן הרכבת בעת שמטוסי בעלות הברית חגו מעליה, ושהה במשך קרוב לחודשיים בכפר
גרמני, תוך שהוא מתחזה לפולני, עד לשחרור על ידי הדיוויזיה המשוריינת השנייה של
הגנרל הצרפתי לקלר.
גיל עלה לישראל, במסגרת עליית הנוער בנובמבר 1945 ונקלט בבית הספר החינוכי-חקלאי על שם מוסינזון
במגדיאל (1947-1945). הוא גויס לצה"ל ב-1948 השתתף במלחמת השחרור, תחילה בחטיבת כרמלי בצפון ובקיץ 1949 הועבר לאמ"ן.
לקראת גיוסו לצה"ל שינה את שם משפחתו מגלזר לגיל. עם השחרור, לאחר סיום סמינר
לשליחים, ביוני 1950 נשלח כשליח מחלקת הנוער של הסוכנות היהודית לארצות הברית. בעת שירותו בצה"ל
פרסם רשימות, בדרך כלל בשם בדוי, בעיתון "במחנה" ובתקופת שהותו בארצות הברית כתב בביטאון
"עלים" של תנועת "העובד הציוני".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה