הילדים של חסיה בורנשטיין-ביליצקה

חסיה בורנשטיין בילצקי – ויקיפדיה

חסיה פתחה בלודז' בית ילדים מטעם "הקואורדינציה", הארגון להצלת ילדים שהוסתרו אצל נוצרים. אליהו יקיר, אחד מהילדים וכיום חבר עין השופט, מספר כי "הייתי גנב, שודד, מרביץ, פרא אדם. לולא חסיה, שידעה לחבק, שהיתה דמות אם, הייתי פושע". באביב 1946 היא לקחה 70 ילדים ונדדה עמם על פני אירופה בעזרת ארגון "הבריחה", תוך שהיא מגייסת את כישוריה מ"אורט" גרודנו כדי לתפור בעבורם מעילים משמיכות ישנות; וכפי שמספרת אחת מהילדות, ענת הרפז, כיום חברת גן שמואל, "בחום ובמשחקים היא החזירה לנו את ילדותנו".

ב-1 באפריל 1947 הפליגו חסיה והילדים על סיפון "תיאודור הרצל" מנמל סטה שליד מרסיי. מפקד האונייה, מוקה לימון, מינה אותה לאחראית על 500 הילדים באונייה. בחיפה הועברו המעפילים אחרי קרב קצר לספינת גירוש. חודשים רבים המשיכה לטפל בילדים במחנה המעפילים בקפריסין, עד שהגיעו בעבורם סרטיפיקטים מהארץ.

היא התיישבה בקיבוץ להבות הבשן.

חסיה בורנשטיין בילצקי – ויקיפדיה

בתום המלחמה חסיה ליוותה קבוצה גדולה של ילדים ניצולי שואה מפולין לקיבוץ גן שמואל. אתם עשתה את דרך הבריחה במשך שנה וחצי וגם ישבה איתם במחנה גירוש בקפריסין

 כיצד נשמרו הקשרים איתם?

"עם הילדים נשמרו קשרים הדוקים... עד יומה האחרון...
כנס ראשון נערך בלהבות הבשן בשנות ה-60. ה"ילדים" (כבר היו אנשים בוגרים) ישנו  בקיבוץ.  חלקם התארחו בבתי החברים וחלקם לנו בבית הילדים שבקיבוץ

פרט להתכנסויות הרשמיות, היה קשר אישי: טלפונים, מכתבים וביקורים. בעת מחלתה של חסיה, רבים ביקרו אותנו בביתנו. השרשרת לא נותקה לרגע. בלוויה ובשלושים כולם הגיעו
מרבית הילדים נשארו בגן-שמואל, לשם הגיעו עם חסיה. חלקם התפזרו בכל הארץ, הקשר 
נשמר עם כולם
 
הילדים היו חשובים מאד לחסיה, ולכן גם הקדישה להם פרק שלם בספרה  אחת
 ממעטים"

חסיה בורנשטיין- ביליצקה | קיבוץ להבות הבשן