דלג לתוכן הראשי

המלחמה של פרץ הוכמן



פרץ הוכמן נולד ב-1927 בוורשה בשם פאוול, רביעי בשמונה אחים. הוא נפטר ימים אחדים לפני העצרת הממלכתית תשע"ג ואלמנתו סימה הדליקה את המשואה.


עם הקמת גטו ורשה נותרו האחים הגדולים מחוץ לגטו, וההורים, פרץ ואחיו הקטן זנק נשארו בגטו. כשהחריף המצב בגטו, עברו פרץ וזנק לצד הפולני, שם התחזו לפולנים .

הוא נולד בוורשה, בן שביעי למשפחה מסורתית. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עברה המשפחה למרכז העיר, לאזור שנכלל אחר כך בתחומי גטו ורשה. כשהמצב בגטו החמיר, הוכמן עזב את הבית וחמק לצד הפולני בזהות בדויה. הוא התחזה לנער פולני בשם "אנטוני זבדה" וצויד בניירות מזויפים. הוא התפרנס משירה ברחובות וממכירת סיגריות ועיתונים בכיכר שלושת הצלבים, עם קבוצת ילדים יהודים. לקוחותיהם היו, בין היתר, פולנים ואנשי אס-אס. בלילות הם ישנו בבתים עזובים ובבית קברות בעיר. עלילותיהם המרתקות הונצחו בספר "מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים", שכתב יוסף ז'מיאן, איש הקשר שלהם למחתרת היהודית.

הוכמן נהג להבריח להוריו בגטו מזון ובגדים. אביו מת מרעב בגטו ואמו נורתה למוות בידי קצין גרמני. אחד מאחיו, שהסתתר בכפר פולני, הוסגר לגרמנים על ידי איכר פולני תמורת בקבוק וודקה ושני ק"ג סוכר. אח אחר שלו נמלט לרוסיה, אך נעלם.

ב-1944, כשהיה בן 17, הצטרף עם אחיו זלמן (זֶנֶק) בן ה-13 למרד הפולני נגד הגרמנים בוורשה כחבר המחתרת הפולנית "ארמיה קריובה" (Armia Krajowa). השניים התחזו לנערים פולנים: פאוול וזנון בורקובסקי. לשניים אף הודבקו כינויים: הוכמן כונה "צוואניאק" (“ממולח") וזנק כונה "מיקי בנדיטה".
פרץ השתתף בפעולות נגד הצבא הגרמני וזכה לחמישה עיטורי גבורה מהגבוהים שבצבא פולין, בהם "צלב הגבורה" ו"צלב הפרטיזנים". על חלקו במאבק הפולני נגד הנאצים זכה לימים גם באות הצטיינות של הרפובליקה הפולנית ותואר "אביר", שהוענק לו ב-2009 על ידי נשיא פולין, לך קצ'ינסקי.

ב-1948 התגייס לפלמ"ח ושירת בחטיבת הנגב. הוא נפצע בשירות הצבאי, אך החלים וחזר לקרבות ושירת בכל מלחמות ישראל עד 1973. גם בארץ קיבל אותות: אות הלוחם בנאצים, אות על"ה ("עיטור לוחמי המחתרות") ואותות המערכה של חמש מלחמות.

פרץ הוכמן – ויקיפדיה

 

המלחמה של פרץ הוכמן 

 

מת פרץ הוכמן "מוכר הסיגריות" מכיכר שלושת הצלבים - אחרי מות ...

 


 

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…