דלג לתוכן הראשי

המלחמה של פרץ הוכמן



פרץ הוכמן נולד ב-1927 בוורשה בשם פאוול, רביעי בשמונה אחים. הוא נפטר ימים אחדים לפני העצרת הממלכתית תשע"ג ואלמנתו סימה הדליקה את המשואה.


עם הקמת גטו ורשה נותרו האחים הגדולים מחוץ לגטו, וההורים, פרץ ואחיו הקטן זנק נשארו בגטו. כשהחריף המצב בגטו, עברו פרץ וזנק לצד הפולני, שם התחזו לפולנים .

הוא נולד בוורשה, בן שביעי למשפחה מסורתית. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עברה המשפחה למרכז העיר, לאזור שנכלל אחר כך בתחומי גטו ורשה. כשהמצב בגטו החמיר, הוכמן עזב את הבית וחמק לצד הפולני בזהות בדויה. הוא התחזה לנער פולני בשם "אנטוני זבדה" וצויד בניירות מזויפים. הוא התפרנס משירה ברחובות וממכירת סיגריות ועיתונים בכיכר שלושת הצלבים, עם קבוצת ילדים יהודים. לקוחותיהם היו, בין היתר, פולנים ואנשי אס-אס. בלילות הם ישנו בבתים עזובים ובבית קברות בעיר. עלילותיהם המרתקות הונצחו בספר "מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים", שכתב יוסף ז'מיאן, איש הקשר שלהם למחתרת היהודית.

הוכמן נהג להבריח להוריו בגטו מזון ובגדים. אביו מת מרעב בגטו ואמו נורתה למוות בידי קצין גרמני. אחד מאחיו, שהסתתר בכפר פולני, הוסגר לגרמנים על ידי איכר פולני תמורת בקבוק וודקה ושני ק"ג סוכר. אח אחר שלו נמלט לרוסיה, אך נעלם.

ב-1944, כשהיה בן 17, הצטרף עם אחיו זלמן (זֶנֶק) בן ה-13 למרד הפולני נגד הגרמנים בוורשה כחבר המחתרת הפולנית "ארמיה קריובה" (Armia Krajowa). השניים התחזו לנערים פולנים: פאוול וזנון בורקובסקי. לשניים אף הודבקו כינויים: הוכמן כונה "צוואניאק" (“ממולח") וזנק כונה "מיקי בנדיטה".
פרץ השתתף בפעולות נגד הצבא הגרמני וזכה לחמישה עיטורי גבורה מהגבוהים שבצבא פולין, בהם "צלב הגבורה" ו"צלב הפרטיזנים". על חלקו במאבק הפולני נגד הנאצים זכה לימים גם באות הצטיינות של הרפובליקה הפולנית ותואר "אביר", שהוענק לו ב-2009 על ידי נשיא פולין, לך קצ'ינסקי.

ב-1948 התגייס לפלמ"ח ושירת בחטיבת הנגב. הוא נפצע בשירות הצבאי, אך החלים וחזר לקרבות ושירת בכל מלחמות ישראל עד 1973. גם בארץ קיבל אותות: אות הלוחם בנאצים, אות על"ה ("עיטור לוחמי המחתרות") ואותות המערכה של חמש מלחמות.

פרץ הוכמן – ויקיפדיה

 

המלחמה של פרץ הוכמן 

 

מת פרץ הוכמן "מוכר הסיגריות" מכיכר שלושת הצלבים - אחרי מות ...

 


 

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הילד יוסי פלד , מסתתר אצל משפחה נוצרית בבלגיה

יוסי פלד נולד בבלגיה בשם יוסי מנדלביץ'. נולד בבלגיה בשם יוסף (ג'פקה) מנדלביץ' לשיינע ויענקל מנדלביץ'. בזמן מלחמת העולם השנייה נמסר עם אחיותיו למשפחה נוצרית מאמצת, שעִמה שהה עד גיל 8. אביו נספה באושוויץ. לאחר המלחמה חזרה אמו אל המשפחה הנוצרית לקחת אותם, ובעזרת הבריגדה היהודית הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בקיבוץ נגבה. בשיחה עם דרור גלוברמן ל"אנשים", מספר פלד על הזיכרונות כילד יהודי בתקופת השואה: "היו מחביאים אותי במרתף", ומודה: "במרתף הזה חוויתי את הפחד הכי גדול בחיי". מכל משפחתו, רק אימו שרדה את המחנות, אבל את המפגש איתה פלד מתאר כטראומה: "בגיל שמונה, וללא הכנה מוקדמת הודיעו לי כי הוריי הנוצריים אינם ההורים האמיתיים שלי".

בראיון למעריב, 4 למאי 2016  :
"זאת טראומה שמלווה אותי כל ימי חיי”, משחזר השר לשעבר ואלוף (במיל’) יוסי פלד. “בגיל חצי שנה נמסרתי לידי משפחה נוצרית בבלגיה. היו לי הורים טובים, מספיק אוכל וגם צעצועים, מה שאפשר לי להיות ילד מאושר. ביום בהיר אחד, כששיחקתי בגינה מאחורי הבית הכפרי שלנו, בשכונה של אנטוורפן, האבא הנוצרי …

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…