דלג לתוכן הראשי

ילדה ארץ-ישראלית בבית יתומים יהודי בבודפסט


אחד מסיפורי החיים העצובים בשואה הוא הקרבת בית היתומים הפולנים היהודים בבודפשט לידי הגרמנים ושילוחם לאושוויץ.
יהדות בודפשט כמעט שלא עזרה לפליטים יהודים שנמלטו מפולין  , ובכל זאת הקימו שם בית יתומים לפליטים פולנים. בבית היתומים ברחוב דוחן 56 היו כעשרים ילדים .
לכאן הולכת צלינה בתקווה שיקבלו גם אותה.

מבין הילדים רצה אליה ילדה כבת 6 , הבת של וינר! , גברת וינר ובתה שנולדה בארץ ישראל באו מהארץ לביקור בקרקאקוב. הן נתפסו במלחמה והועברו לבוכניה . האם הייתה פעילה במחתרת שם ( מחתרת שעליה נודע לצלינה רק אחר כך) ובסוף נתפסה באקציה ונשלחה לאושוויץ.

איך התגלגלה הילדה הקטנה לבודפשט ? צלינה אינה יודעת.

עכשיו הילדה הקטנה מכירה אותה ומאושרת לראותה.

"אני הייתי היחידה שיכולתי לדבר איתה על אמא שלה. היא הייתה מאד קרובה לי. ילדה נחמדה. מאד מבוהלת . לבדה. דיברה עברית . למדה קצת פולנית , אימצתי אותה"

במוסד מסכימים לתת לצלינה לישון יחד עם הילדה במיטה.

 הגזרות מגיעות. כל יום גזרה חדשה.  חיים בפחד.
עכשיו דורשים מן הקהילה היהודית לשלוח כמה יהודים "כדוגמה" למחנה עבודה. לא אמרו אושוויץ, אבל לדברי צלינה כבר ידעו בבודפשט מה הוא "מחנה עבודה", ובכל זאת "נתנו את הכתובת של בית היתומים".

"זה היה מקרה , שאותו לילה לא ישנתי שם."
כאשר תגיע ארצה , תפגוש צלינה את מר וינר בעתלית. כאן תמסור לו את הידיעה המרה , שאת אשתו לקחו לאושוויץ מבוכניה, ואת בתו אחר כך מבודפשט לאושוויץ. הילדה  הקטנה והבודדה נספתה באושוויץ.
"אני הייתי האחרונה שראיתי אותה."
כעבור שנה מגיעה אשתו של מר וינר ארצה . הצליחה להינצל מאושוויץ.
"הם ביקשו ממני לספר עוד פעם על הילדה, לא היה להם עוד ילדים" .
מקור המידע : 
צלינה, מאת אסתי פילרסדורף, הוצאת כתר, 2009,  עמודים 145-147 .


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…