דלג לתוכן הראשי

סיפור חייה של צלינה אורטנד-שתיל' עינויים על ידי הגסטפו


סיפור חייה של צלינה אורטנד-שתיל. צלינה נולדה בפולין, למשפחה בורגנית עמידה. למדה בבית ספר עברי, חיה חיים נוחים. בהיותה בת 14 פרצה מלחמת העולם  השנייה. בספר מתוארים בריחתה ונדודיה עד הגיעה לישראל. כל זה בזמן השואה.

צלינה שתיל, אלמנת צה"ל ממלחמת השחרור, מהסטודניות הראשונות לכימיה בטכניון. היא מקצינות הראשונות בצה"ל, ממקימי חמ"ד, חיל המדע, וממקימות מכון התקנים. הספר הוא תעודה על חיי היהדות בפולין, על הגטאות והעליה בזמן המלחמה.
 ילדותה ונעוריה של צלינה היו טובים. אביה היה שומר מסורת, מצבה הכלכלי של המשפחה היה סביר, האם אהבה לבקר בתיאטרון, לשמוע אופרות, לשבת בבתי קפה ולטייל בשדרות העיר. עיר יפה קרקוב. החיים היו טובים עד פרוץ המלחמה, יום לפני יום ההולדת ה-14 של צלינה. ב-6 בספטמבר 1939, בשעות הבוקר המוקדמות, נכנס הצבא הגרמני לקרקוב. עד מהרה נסגרו כל בתי הספר היהודיים ופליטים רבים נהרו לקרקוב. בערבים אסור היה לצאת. האב דואג שלבני משפחתו יהיו ניירות הונגריים מזויפים. מתחילות האקציות. האב מנסה להציל את משפחתו ומנסה לעבור לעיירה בוכניה, שהגטו שלה היה עדיין פתוח. אבל האם מסרבת לזוז, ומחכה לאחיה הצעיר. על כן, ומשום שצלינה מתחננת לכך, הוא שולח את הנערה לבוכניה עם מכר. ההורים מצטרפים לאחר זמן, ונלקחים.
בבוכניה ראתה צלינה הוצאות להורג. הגטו חוסל. בבוא הזמן היא עתידה להעיד במשפטים נגד פושעי מלחמה. זמן מה עבדה בהפשטת גופות שהובאו לשריפה. אחר כך היתה למשרתת - שוטפת רצפות - בביתו של מנהל הלאגר. היא ברחה בעזרת פולנייה לא-יהודיה, ידידת המשפחה. היא כבר ידעה אז מה עלה בגורל בני משפחתה, ובעזרת הפולנייה שחילצה אותה מן המחנה, יצאה לדרך. דרך הנדודים המסוכנת שלה הובילה אותה להונגריה, לבודפשט, ומשם לסלובקיה. בתוך כך עברה מאסר ועינויים על ידי הגסטפו, שבועיים של עינויים יומיומיים. צלינה לא נשברה. היא פולנייה, חזרה והצהירה. בסופו של דבר, שוחררה. היא ניצלה בנס.

צלינה, מאת אסתי פילרסדורף, הוצאת כתר, 2009, 367 עמודים


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…