27
במרץ , 1943 ( יום ב' )
"אקציה"
. 1500 ילדים קטנים וישישים נלקחו לפורטים . 40 שוטרים סיימו את חייהם בפורט ה-9.
את האחרים החזיקו עוד ימים אחדים ושיחררו תמורת ידיעות שמסרו. רובם של המחבואים
נפרצו. ניספו הדור הצעיר עד גיל 12 . ניספו הקשישים. ניספה גם אנחנו. אך האימהות ,
האימהות !! חתולות שורטות , נושכות, אך את גוריהן לא תתנה . תרנגולת מכסה בגופה את
אפרוחיהן ומגינה עליהן ואילו אם יהודיה נאלצת למסור את ילדה ולראות , כיצד הוא
נזרק למשאית.
אך היו גם אמיהות
גיבורות , שחנקו במו ידיהן את ילדיהן! שציוו על הגרמנים לרצוח אותן , ורק מעל
גויותיהן נלקחו ילדיהן. כבוד נצח לאימהות אלה.
28
במרץ , 1943 ( יום ג' )
המשך, חשבתי שזה
כבר הסוף , לכולם. טרגדיה עקובה מדם . חסרות מילים להביע זאת. אני הייתי בעבודה
במשך היומיים האלה. אה, האימהות האומללות , שחזרו מעבודתן ולא מצאו את ילדיהן!
ולמי נשאר לפנות ? אלוהים אינו קיים הוא שלח את השמש לצחוק ( לאנשים באסונם) . האנשים בוגדניים : אחד
גרוע מהשני , פלוני מסגיר את ילדו הנותר של אלמוני . על אלוהים , על אחווה , על אידיאל – על הכל
הקיץ הקץ . את כולם הכניע האיטנסטינקט של מוות וחיים.
מקור וקרדיט :
תמר לזרסון-רוסטובסקי
יומנה של תמרה
בית לוחמי הגיטאות והוצאת הקיבוץ המאוחד ,
תשל"ו , 1976
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה