דלג לתוכן הראשי

שלוש שנים בבור: ילדותו של יענקל'ה גרונדמן בפולין


עם 11 אנשים בתוך בור בגודל של שני מטרים על שני מטרים עם צואה, כינים ותולעים, שרד שחקן ומאמן העבר את השואה בזכות טוב ליבו של איכר פולני

במאי 1942, פחות משלוש שנים לאחר שנולד, החל המשחק הגורלי ביותר בחייו של יענקל'ה גרונדמן. משחק מחבואים לחיים ולמוות, מול חיית ההשמדה הנאצית שכבשה את פולין.
קלגסי האס.אס. ומשתפי פעולה מקומיים חיפשו אחר יענקל'ה ומשפחתו באינטנסיביות רבה, כדי לשלח אותם, יחד עם שאר יהודי מחוז קילץ, אל תאי הגזים. אך מקום המסתור שנמצא למשפחת גרונדמן התגלה כמחבוא יעיל. בור של שני מטרים על שני מטרים, שכוסה בלוח עץ גדול, קרשים וקש ואשר לא התגלה במשך שלוש שנים.
כמו כל שאר המשחקים בהמשך חייו, גם במשחק הזה של גרונדמן השתתפו 11 שחקנים. הוא עצמו, היה הילד הקטן היחיד בבור. יחד איתו היו אמו, הנדלה ז"ל, ממנה ירש יענקל'ה את הלחיים התפוחות ואת החיוך הנצחי, אביו, גבריאל ז"ל, אחותו הבכורה רושקה תבד"ל, אחותו ליפשה ז"ל, אחיו לאון ז"ל, אחיו יוסק'ה, בן הדוד יצחק שטיגובסקי ז"ל ועוד שלושה דודים.
בסך הכל 11 נפשות, שנדחסו אל הבור הקטנטן בתחתית אסם של איכר גוי, תושב כפר קטן בפרברי העיר פרושוביץ, הנמצאת במרחק 30 ק"מ מקראקוב.
האיכר היה הנוצרי היחיד באזור שהעז להמרות את הוראות צבא הכיבוש הנאצי, תוך נטילת סיכון איום לו ולבני משפחתו. ביתו היה מרוחק מהעיר עד כדי חמישה ק"מ. הסיורים של משמרות הצבא הנאצי בסביבת הבית לא היו תכופים וכך הוא הצליח במלאכת ההסתרה, עד סוף ינואר 1945.
הקשר עם האיכר הפולני נוצר בעזרת אחד מדודיו של יענקל'ה, בעל מראה ארי, שטרם הכיבוש הנאצי היה חובב סוסים ולפני פרוץ המלחמה ניהל עם האיכר מעט עסקים. הוא לא העלה אז על דעתו, שבקרוב ייאלץ לבקש מהאיכר להגן על משפחתו מפני משלוח אל מחנות המוות.
ם העיסוק של האבא, גבריאל גרונדמן, סייע לכך שהאיכר החליט לסכן את חייו. גרונדמן האב עסק בסחר בתבואות. היו לו שני בתים ותחנת קמח ולאיכר היה ברור, שיוכל להיות מתוגמל כראוי.

ילדותו של יענקל'ה בתוך הבור עם צואה, כינים ורמשים

לאחר שנפלה ההחלטה להסתתר בבית האיכר, נחפר בור בגודל שני מטרים על שני מטרים באסם הצמוד לביתו של האיכר. האסם שימש לאחזקת קש עבור הסוסים שגידל האיכר. מעל לבור הונח לוח עץ גדול. לוח העץ הוסתר בערימות של קש, ממנו לעסו הסוסים.
בבור הזה גדל יענקל'ה מגיל שלוש עוד גיל שש, רוב הזמן בשכיבה, במעט החלל שנותר עבורו. את הצרכים עשו כל 11 הדיירים בבור עצמו. בתוך החלל הדחוס והחשוך הזה עישנו המבוגרים חתיכות עיתון מגולגלות, ששמו בהם מעט מהקש שכיסה את הבור.
מדי פעם העז מישהו מהמבוגרים להרים את לוח העץ ואת מעטה הקש שמעליו, לטפס בסולם קטן שהוצמד אל דופן הבור ולפנות את הצואה. הבור הצפוף והמצחין שרץ כינים ורמשים, שיצאו מהאדמה ומערימות הקש שכיסו אותו.
הבגד שלבש יענקל'ה בכל אותה תקופה היה כותונת בד גדולה מכפי מידותיו. בזכות גודלה, יכול היה יענקל'ה הקטן להמשיך וללבוש אותה למרות שגופו הלך וגדל במהלך אותם שנים.
מעט המזון שהגיע אל הבור היה לחם יבש ותפוחי אדמה, שהיו מגיעים אל 11 המתחבאים אחת לשבוע. אחד הדודים של יענקל'ה, סוחר הסוסים בעל המראה הארי, היה מעז לצאת מהבור בחסות החשיכה ולמצוא מעט מזון. לפעמים העז גם לצאת לעיר עצמה ולדאוג למזון מעט יותר איכותי מלחם ותפוחי אדמה.

בעקבות השתוללות הנאצים: 17 ימים ללא מזון

אבל במהלך שלוש השנים היו גם תקופות מתוחות מאוד. הנאצים השתוללו. ההלשנות על יהודים מתחבאים גברו ואספקת המזון אל הבור הקטן והצפוף חדלה כמעט לחלוטין. אחת התקופות המתוחות ביותר היתה לאחר כשנה בבור. חמישה נוצרים מפרושוביץ נרצחו בידי הנאצים, רק משום שלא היתה להם תעודת זהות.
כפריים אחרים, שנחשדו בהסתרת יהודים, הוצאו להורג. במצב שנוצר, היה חשש ממשי להלשנה מצד כל אחד מדיירי הכפר הקטן ולפיכך פסקו לחלוטין גיחות המזון של הדוד. כתוצאה מכך, חלפו לעיתים למעלה משבועיים ללא אספקת מזון אל הבור.
פרק הזמן הארוך ביותר שבו לא הגיע אף פירור לחם אל 11 המסתתרים היה 17 ימים, בהם אסור היה ליענקל'ה, הילד הרעב בן הארבע, להשמיע הגה אחד של מחאה או של בכי. במקרים אחדים, כשלא יכל עוד לשאת את הרעב, נתנו לו המבוגרים למצוץ מעט מסיגריות הקש שלהם. מיד אחר כך יענקל'ה הקטן היה נרדם.
בימים בהם הגיע מעט אוכל אל הבור, היתה הנדלה, אמו של יענקל'ה, מחביאה את המנה שהוקצתה לה מתחת לחולצתה וכשמצאה שעת כושר היתה מגששת במרווח הצר שבין השוכבים בבור, מוצאת דרכה לעבר בטנו של יענקל'ה השוכב ומניחה עליה את פרוסת הלחם, או את פיסת תפוח האדמה.
כשיענקל'ה היה חש במזון המונח על בטנו, הוא היה שולח את אחת מידיו כלפי מטה, ממשש את המנה שהוקצתה לו ומושך אותה בזהירות לעבר פיו. בשעה שיענקל'ה שכב על גבו באפילה ובצחנת הבור, משך 30 חודש, נתפסו כל היהודים בעיירה ובסביבותיה והוסעו ברכבות לנסיעה בכיוון אחד, אל מחנות ההשמדה.
מקור המידע

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…