דלג לתוכן הראשי

אירית קופר : בכפרים


 נולדה ב- 1929 במינסק מזוביצקי, פולין. חיה כיום בהרצליה. אם לשתי בנות וסבתא לשישה נכדים.

"...הנה הגיע האביב. אמא יצאה וחזרה ואמרה: 'בנות, הייתי בכפר ודיברתי עם איכר וסיפרתי לו שיש לי שתי בנות גדולות. שאלתי אותו אם הוא רוצה לקחת אחת מכן לעבודה...' אמא הסתכלה עלי ואני ידעתי שמחר אני אלך איתה. בבוקר, כשקמנו, אמא התחילה לזרז אותי. היא רצה ואני רצתי אחריה, ופתאום מצאתי את עצמי בין בתים. אמא דפקה על אחת הדלתות ובדלת נעמד איכר. הוא היה נראה לי גדול וחזק כל כך. נבהלתי רק ממראהו. אמא אמרה: 'הנה הבאתי את הבת שלי. היא יודעת לעשות הכול'. היא השאירה אותי והלכה.

הייתי בת 13.5 שנים ואשת האיכר אמרה לי: 'תראי, מחר בבוקר תיקחי את הפרות ותצאי למרעה'. פחדתי מהפרות, לא ידעתי מה לעשות. לפנות ערב לקחתי את הפרות וחזרתי הביתה, אז האישה נגשה אלי ואמרה לי: 'לכי מהר הביתה!' הבנתי שהיא מגרשת אותי אבל לא הבנתי למה.

הסתובבתי כל היום מבית לבית. פעם אחת יצאה אישה. אמרתי לה: 'גברת, את צריכה פועלת?, אני יודעת לעשות הכול. אני גם יודעת לצאת עם הפרות למרעה'. היא אמרה לי: 'טוב שבאת, בדיוק אני צריכה'. אני זוכרת שבבוקר קם בעלה, העיר אותי ואמר לי: 'החוצה, החוצה, מה את מספרת שאת פולנייה? כל הלילה דיברת אידיש!' והוא גרש אותי .

לפנות ערב קיבלה אותי משפחת קובלצ'יק. לא ישנתי בלילות מפחד שמא אני אחלום ואדבר אידיש. נרדמתי בשדה עם הפרות עד שהרגלתי את עצמי לא לחשוב באידיש. בחורף, ניגשה אלי האישה ואמרה לי: 'באמת היית מאוד נחמדה ואת באמת פועלת טובה אבל בחורף אני לא צריכה אותך'.

הגעתי למסקנה שאני לא רוצה יותר לחיות. התיישבתי בקצה היער ואמרתי: 'מה שיהיה יהיה'. והנה אני נרדמת וחולמת שנפתחים השמים, ויש בהם חור גדול וענן. על הענן אמא, מתיישבת לידי ואומרת לי: 'קומי מהר, קומי, לא זאת הדרך, קומי'. ואני קמה וצועקת: 'אמא', אבל אין אמא. התעוררתי ואמרתי לעצמי 'אם אמא שומרת עליי משמים סימן שהיא רוצה שאני אחיה."        

מקור וקרדיט : בית לוחמי הגיטאות


 

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…