דלג לתוכן הראשי

25169 צא מהשורה

25169   צא מהשורה"! והוא יצא, רועד מפחד, והתייצב לפני הקאפו שניצב ליד איש אס.אס
נער צעיר היה כשפרצה המלחמה הארורה. הוא התגורר בעיר סוסנוביץ בפולין השוקקת יהודים עם הוריו, ירחמיאל וחנה אורזך, ושמונה אחיו ואחיותיו. היתה זו משפחה מלוכדת, נצר לשושלת רבנים מפוארת. ההורים ניהלו חנות משגשגת לדברי מאפה ומתיקה, הילדים למדו 
היטב .
לפתע הגיעו ידיעות על כיבוש פולין בידי הנאצים. בין הראשונים שחשו ברמיסת המגף הנאצי היו יהודי סוסנוביץ שהתגוררו בקרבת הגבול הגרמני. מצבם הלך והחמיר. רבים נלקחו למחנות הריכוז, אחרים נשלחו לעבודות פרך בתנאים בלתי אנושיים עד שמתו מרעב וממחלות, ומי שלא היה כשר לעבודה הובל להשמדה.
שרוליק נשלח למחנה עבודה. הוא התגלגל ממקום אחד למשנהו, ובכל יום ראה את המוות לנגד עיניו. בכל פעם שהיה נדמה לו כי הגיע הקץ, הגיע איזה מלאך גואל. פעם היה זה יהודי ופעם גוי מאלה שעבדו עימו.
כעת נזכר במקרה שאירע לו כאשר עבד בחברה שעסקה בייצור פלטות לכיסוי תעלות. היתה זו עבודה מפרכת. שרוליק הצעיר הכחיש מיום ליום עד שהפך למוזלמן - שלד מהלך. "לא אוכל להחזיק מעמד", חשב לעצמו, "עוד מעט אישלח, כרבים מאחיי היהודים, אל תאי הגזים ואצא דרך הארובה...". בכוחות אחרונים המשיך לעבוד כשהוא משלים עם מותו הקרב.
פעם כשהיה עסוק בעבודתו, עבר במקום מנהל העבודה שאצלו עבד קודם לכן, אדם בשם הרברט קוביאק. "מה מעשיך כאן, קטנצ'יק?!", שאלו קוביאק שנדהם ממראהו המחריד של הנער בן החמש עשרה. "אל תדאג! אני אחזיר אותך אלי", סיים ורשם את 
מספרו של שרוליק.
שרוליק לא רצה להשלות את עצמו. כעבור כמה ימים יצא לעבודה כמדי בוקר עם שאר העובדים. הם הגיעו לשטח הבנייה ולפני העבודה נערך המסדר הרגיל. לפתע שמע את קולו של הקאפו: "25169 - צא מהשורה"! היה זה מספרו של שרוליק, והוא יצא, רועד מפחד, והתייצב לפני הקאפו שניצב ליד איש אס.אס.
"האם הגיע זמני להישלח אל הארובה?" תמה שרוליק, ואז הבחין בקוביאק הניצב לידם כשהוא מחייך. "בוא, קטנצ'יק, אתה חוזר אלינו". היה זה בעיצומו של החורף. קוביאק החליט להבריא את שרוליק בטרם ייצא לעבודה בחברה. הוא דאג לו למזון והשאירו בצריף כשתפקידו להכין קפה לגרמנים.
שרוליק שרד את התופת. בתום המלחמה נלקח לבית חולים בגרמניה וטופל עד שהחלים. שם חיכתה לו הפתעה משמחת. התברר לו ששתי אחיותיו, רבקה ונדיה, הצליחו לשרוד והן עומדות לבקרו. שמחת האחים בפגישה לא ידעה גבול. לאחר מכן החלו לדלות פרטים על בני משפחתם, והתבררה להם התמונה העגומה: ההורים, האחים ונשותיהם והאחיות נרצחו כולם בידי הנאצים, ובהם גם האח מלך, אברך צעיר חסיד גור ואשתו חיה שהתחתנו בעת המלחמה וציפו להולדת ילדם הראשון.
מספר שנים שהו שרוליק ואחיותיו בגרמניה וניסו לאחות את שברי חייהם.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…