דלג לתוכן הראשי

סיפורו של יוסף הינריך המתואר על-ידו


  


יוסף הינריך בן 14 בעת האירועים בהולנד במלחמת העולם השנייה

במחתרת: "המקום הראשון אליו נשלחתי, היה ביתו של צייר בארנהם  Arenhem)  ) היינו שם קבוצה של שמונה או תשעה ,פשוט לא היה זמן למצוא מקום מסתור לכל אחד מאתנו. לצייר הזה הייתה חברה יהודיה שנתפסה יומיים שלושה לאחר שהיינו אצלו. היה עלינו לעזוב בחופזה למקרה שיחפשו בביתו. תוך מספר שעות נלקחנו לכתובת אחרת בארנהם אני זוכר שלאיש הייתה חנות נעליים והוא האמין באסטרולוגיה. לאחר מכן גרנו בבית של זוג אחיות מיסיונריות שלא גרו במקום אך אסור היה שיודע להן כי המקום נועד להצלת יהודים. הדבר המרשים ביותר בבית הייתה ההסקה. השירותים היו מוסקים והיה שם מדף ספרים. אחרי מספר ימים אני אחי אשר וסטודנט צעיר שלא היה יהודי הועברנו שוב למקום ליד אפלדורן (Appeldorn) שנקרא באקבארכאן שמו של האיש היה אורבן והוא היה מוכר וידוע כקומוניסט. הסביבה הייתה מוקפת יערות גדולים ואנו היינו יוצאים לאסוף אצטרובלים להסקה. בכל פעם שמשהוא רע היה קורה בשכונה היו באים קודם לאורבן.

לילה אחד הגיע המשטרה ההולנדית ועצרה את אורבן בשל דבר מה, אנו ישנו ולא שמענו אותם באים. לפתע שמעתי שוטר שואל אותי: " היכן תעודת הזהות שלך?" אני רק בן ארבע עשרה עניתי. איני צריך תעודת זהות. רק בן ארבע עשרה חזר ושאל, כן עניתי. טוב הוא אמר אתה צריך להתלבש וללכת מכאן. השעה הייתה שתים לפנות בוקר אני אחי והנער ההולנדי עם מסמכים מזויפים עזבנו את הדירה לקור ולגשם. ניגשנו לשכנים לבקש מחסה אך אף אחד לא פתח את דלתו. הם לא 15 ידעו מי אנחנו אך מכיוון ששהינו אצל אורבן דבקה בנו הסטיגמה שלו. כל אותו הלילה עמדנו בגשם מחכים ליום שיאיר. בבוקר רטובים עד לשד עצמותינו נסענו באוטובוס לאמסטרדם. אחרי נסיעה קצרה האוטובוס נעצר על ידי איש משטרה צבאית גרמנית."


סיפורו של יוסף הינריך המתואר על-ידו

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…