דלג לתוכן הראשי

גורן-גוז'יצ'נסקי שלמה: סיפורו של ילד שורד בטומאשוב


סיפורו של ילד שורד בטומאשוב

 

כעבור מספר חודשים נודע לאביו הרש שעומדת להתרחש אקציה שלישית לתפיסת שארית היהודים בטומשוב .אביו העריך כי הפעם תהיה האקציה מקיפה וקפדנית יותר, ולכן החליט למסור את שלמה למשפחת צ'כונסקי שהסכימה להסתירו בביתה למס' ימים * אבא הרש לקח את שלמה לחנות של משפחת צ'חונסקי בשוק ושם אמר לו כי הגרמנים עומדים לבצע עוד אקציה והדרך הטובה ביותר לשרוד היא ששלמה יוסתר ע"י משפחת צ'כונסקי ,ואבא הרש ואימא סלה יחפשו מסתור אחר בעיר או מחוץ לעיר וכעבור מספר ימים
לאחר האקציה הם ישובו לקחת אותו הביתה .
שלמה בכה מאד ולא רצה להיפרד מאביו אך לבסוף השתכנע ונשאר עם הגב' צ'כונסקי.
משפחת צ'כונסקי סידרה לשלמה מיטה בחדר קטן יחד עם שני ילדי המשפחה האחרים
שהיו בני גיל דומה לגיל של שלמה (בת גדולה נוספת שהתה בפנימייה בלובלין).
שלמה גם קיבל שם חדש ,פולני כמובן ,ושמו החדש היה "יורק" .
הכניסה אל החדר הקטן של שלושת הילדים הוסתרה בחלקה ע"י ארון. ארון זה יחד עם קיר חלקי בכניסה לחדר,יצרו נישה קטנה בגודל כ-60 ס"מ על 60 ס"מ .לנישה זו נכנס שלמה כל פעם שהגיעו קרובי משפחה ,חברים ושאר אורחים לביתם של הצ'כונסקים .
הוא זוכר היטב כי הזהירו אותו חזק שכאשר יש אורחים בבית והוא מסתתר בנישה ,עליו לשמור על שקט מוחלט ואף לא להשתעל ,ואם הוא חייב אז שישתעל לתוך הכרית שלו .
שלמה הבין את הסכנה בה היה נתון ואת הסיכון שמשפחת צ'כונסקי לקחה על עצמה .הוא הבין כילד כי הוא עלול להיתפס ולהיות מוצא להורג ,כי הוא יהודי ,וגם הצ'כונסקים במקרה כזה יוצאו להורג משום שהסתירו יהודי. שלמה הבין היטב מה זה מוות למרות גילו הצעיר .
לעיתים קרובות היו האורחים נשארים זמן רב ואף שעות ובכל הזמן הזה שהה שלמה בנישה .שלמה זוכר תקופה שהמשפחה הביאה מורה פרטי לילדים (עקב שיבושים רבים בלימודים) ובזמן נוכחות המורה הפרטי שהה שלמה בנישה והקשיב היטב לשיעורי העזר שנתן המורה ולמד מהם רבות .

 לעדות המלאה

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…