דלג לתוכן הראשי

שמואל בק : ילד יהודי בגטו וילנה


 

שמואל בק נולד בשנת 1933 בווילנה, למשפחה יהודית חילונית מהמעמד הבינוני. כישרון הציור התגלה בו כבר בילדותו. כילד חווה את מוראות השואה. בשנת 1941 נשלח עם משפחתו לגטו וילנה, שם ערך בגיל 9 את תצוגת ציוריו הראשונה. מהגטו הועבר למחנה עבודה וממנו נמלט ובעזרת אחות סבו, שהוטבלה לנצרות בצעירותה, מצאו בק ואמו מחסה במנזר בנדיקטיני, שם הסתתרו בעליית גג. ב-1943 נאלצו השניים לחזור לגטו, ובק השתתף בתערוכת ציורים שארגנו שם אברהם סוצקבר ושמריהו קצ'רגינסקי
ב-24 בספטמבר 1943, עם חיסול הגטו, הועברו בק ואמו למחנה עבודה שבו היה האב. משם נמלטו בק ואמו שנית אל המנזר הבנדיקטיני. אביו נורה למוות בידי הגרמנים בפונאר ביולי 1944, ימים מעטים קודם לשחרור האזור בידי הצבא האדום, ומכל בני משפחתו נותרו בחיים בתום השואה רק הוא ואמו. בק תיאר זאת: "כאשר הסובייטים שחררו אותנו, היינו שניים מבין מאתיים ניצולי וילנה, מקהילה שמנתה 70 עד 80 אלף נפש".
בק ואמו עברו ללודז' שבפולין, משנת 1945  התגוררו בק ואמו במחנה עקורים בלנדסברג שבגרמניה. ב-1947 צייר את ציור "אם ובנה" המשקף את זכרונותיו האפלים מתקופת השואה.
ב-1948 עלו בק ואמו לארץ ישראל. בשנת 1952 למד בבצלאל. בשנים 1953 עד 1956 שירת בצה"ל. בראשית שנות החמישים פעל כמעטר בציור את המאמר הראשי השבועי של אורי אבנרי בשבועון "העולם הזה", וכן עיצב תפאורות לתיאטרון.

 

שמואל בק (צייר) – ויקיפדיה

.

מסע ומשא - שמואל בק, Yad Vashem

·          

מסע ומשא – 60 שנות יצירה של האמן היהודי שמואל בק, ניצול שואה מגטו וילנה. תקופות ביצירתו על רקע תחנות במסלול חייו.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…