נח קליגר , בן 16 ,
באחד ממחנות העבודה של אושוויץ ‘סובל מרעב מתמיד ומנסה כל דרך לשרוד. יחד עם
חבריו הוא הוא מנסה להתקיים בדרך לא דרך.
"עבדתי אז בקומנדו אחר , שהקאפו שלו היה
נוקשה פחות. לכן בהפסקת הצהרייים הצליחו אחדים מאתנו מדי פעם להתגנב מאחורי המטבח,
שם הסתתרנו וחיכינו לרגע שבו פרקו המשאיות את מלאי תפוחי האדמה עבור המחסן. ברגע
שהמשאית שחררה את מטענה , זינקנו , חטפנו תפוחי אדמה ככל שיכולנו , הסתרנו אותם בכובעינו או בקערה שהיתה איתנו
תמיד, ונמלטנו מהמקום. לרוב לא ניסו נהגי המשאיות לדלוק אחרינו גם כאשר הבחינו
בנו, שכן היו אלה בדרך כלל פועלים פולנים.
יום אחד חזרנו שוב על הפעולה- אלא שהפעם היא
הסתיימה אחרת, לא הבחנו בכך שבחצר עמד לו
סמל הס.ס וייצ'ורק, הפולקס-דיוטשר, פולני ממוצא גרמני שכולם במחנה רעדו
מפניו.
לא שמנו לב, זינקנו גם הפעם , גרפנו את תפוחי
האדמה והתחלנו לברוח, כאשר לפתע נשמע קולו המוכר של איש הס.ס וייצ'ורק:
"כלבים שכמותכם! יהודים ארורים! עצרו מיד !"
המשכנו במנוסה מהירה, ידענו שוייצ'ורק היה
נכה באחת מרגליו ולא יוכל לרדוף אחרינו. מלבד זאת , קשה היה לזהות אסיר נמלט בין
רבבות אסירים הנראים בדיוק כמוהו, מכאן שהסיכוי לחמוק היה גדול מאד.
ואמנם כך היה בתחילה. סמל הס.ס וייצ'ורק שאג וגידף – ואנו המשכנו
לברוח ולהתרחק, אלא שהוא לא התכוון לוותר. לפתע החלו שורקים בקרבתנו כדורים.
וייצ'רק ירק לעברנו בתת-המקלע שלו. זינקנו אל מאחורי אחד הבניינים שלידו חלפנו
במונסתנו.
אני הייתי אחרון הבורחים, ובדיוק כאשר זינקתי אל מאחורי הבניין פגעו בי
הכדורים. שלושה מהם שפשפו את רגלי הימנית. לא עצרתי.
גם לא הלכתי אחר כך למרפאה כדי לקבל טיפול.
קשרתי סמרטוט סביב הפצעים- וכך התהלכתי במשך יותר משנה, עד לשחרור, כשהפצעים אינם
מגלידים , מחמת תת-התזונה והמחסור בנוגדנים בגופי המדולדל.
כאשר הגיע נח קליגר ארצה ולחם במלחמת השחרור בקרב על
באר שבע עדיין סבל מפצעי הירי ברגליו.
מקור וקרדיט :
נח קליגר. אלה תולדות נח : האוטביוגרפיה
של נח קליגר,ידיעות ספרים 2010
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה