ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט

ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט
אלפי עדויות של ילדים בשואה

יום ראשון, 6 באוגוסט 2017

שמעון סרבניק, ילד בן 13 , בכלוב החיות עם שועלים פצועים





שמעון סרבניק . מלודז' . לאחר מכן – בנס ציונה. היה בן 13 , כשאביו נורה למוות בגיטו לודז' על ידי אנשי הס.ס. זמן קצר לאחר מכן נשלח לקולמהוף. דברי עדות שנשמעו במשפט קולמהוף , ב14 וב16 בינואר 1963 :

 "במחנה התייחסו אלי כמו צעצוע , כינו אותי "עכביש" , כי הייתי קטן וזריז. ליגלגו עלי.

 איש הס.ס בוטמן היה איש איום. פחדתי מפניו נורא ! יום אחד ציווה עלי לשכב . אחר כך כיוון את אקדחו לעבר ראשי ושאל : "אתה פוחד? "

עניתי :" לא , איני פוחד , אדוני המפקד".

יום אחד חזר בוטמן מהציד , הוא עסק בציד שועלים, והביא למחנה שועלים אחדים, שנפצעו בכדוריו. הוא הכניס את החיות המבוהלות לתוך כלוב , וציווה גם עלי להיכנס לתוכו. החיות נשכו אותי באכזריות , ובחוץ עמדו אנשי הס.ס בורמייסטר , האפלה ובוטמן , ונהנו מהמחזה.

 פעם אחד אמר לי בוטמן : "עכביש" , אם תוך שעתיים לא תצליח לתפוס את שתי הארנבות , שאשחרר עתה, אהרוג אותך".

תפסתי אותן.

איש הס.ס. בוטמן אמר לי: " אתה חזיר אמיץ , בתור פרס תקבל שבועיים מזון משובח" .

פעם אחת אמר לי בורמייסטר: "עכביש , כשהמלחמה תסתיים, אקח אותך איתי הביתה" .

לבורמייסטר היתה מומחיות אחת- "עקירת שיניים" . הוא מצא במחנה מכשירים של רופא שיניים , ועקר בהם את שיניהם של הכלואים, שהזדמנו לו בדרכו.
יום אחד אמר לי : "עכביש " , פתח את פיך".

פתחתי את פי , הוא עקר לי שלוש שיניים. הכאב היה נורא!

פעם אחת, במשך שעה, התיזה עלי ידידתו של איש הס.ס האפלה , מים. בחוץ היה קור אימים . הכריחו אותי לעמוד בלי לזוז, כדי שהמים יקפאו עלי. כאשר הקרח התבקע עלי , פרצו איש הס.ס. האפלה וידידתו בצחוק רם.

זה היה בסביבות ה17 בינואר 1945. הטנקים הרוסים היו כבר במרחק קילומטרים אחדים ממחנה קולמהוף . שירות הבטחון הנאצי ציווה לפרק את המחנה, ולחסל את אנשי ה"זונדר-קומאנדו" היהודים האחרונים, שנותרו עדיין בחיים. בלילה הגיעו אנשי הס.ס. לצריף שלנו, במקלעים דרוכים.

איש הס.ס לנץ שהיה אחד מששת ממלאי המקום של מפקד המחנה , צווח ללא הרף  : "חמישה אנשים החוצה!"  .

אני נבחרתי .

בחוץ שררה טמפרטורה של מינוס 18 מעלות, ואני הייתי יחף ובלי חולצה. יצאתי.  גם רופא צ'כי אחד יצא איתנו , והתייצב לפני הדלת. למראה המקלעים איבד את צלילות דעתו , והתחיל לשיר ולדבר באופן בלתי ברור. ואז שאל איש הס.ס לנץ את מפקד המחנה בוטמן: "איפוא לשים אותם" ?

הכריחו אותנו לשכב עם הפנים כלפי האדמה. הייתי באמצע. אנשי הס.ס ירו.
הרגשתי מכה נוראית בעורפי, אבל הכדור עבר ליד עמוד השדרה, חצה את הצוואר , ויצא דרך פי. חשתי כאילו אני מתעופף גבוה , גבוה מאד באוויר, ואחר כך כאילו אני נופל שוב על הקרקע.

לפתע שמתי לב לכך שמישהו בא לבדוק , אם אנו עדיין נושמים. עצרתי את נשימתי ככל שיכולתי .

כשהכול נגמר , זחלתי על ארבע עד ערימת הקש הקרובה, ושם איבדתי את הכרתי. יותר מאוחר התעוררתי עוד פעם , וחשבתי לעצמי , כי זהו הלילה האחרון בחיי. לבסוף – ולא ידעתי אם אני חולם או ער- איש אחד גדל-מידות התקרב ואמר לי " אתה יכול לצאת , הרוסים כאן" . רופא רוסי בדק אותי , ואמר בפסקנות , שלא נותרו לי יותר משש שעות של חיים.

מקור וקרדיט:


אינגה דויטשקרון , בדמי ילדותם : ילדים בגיטאות ובמחנות ריכוז , הוצאת ספריית מעריב , 1979 . 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הילד מיכאל (מייק ) קוקר , מילדי טהרן ולוחמי הפלמ"ח. הדרך לארץ ישראל

  היום המיוחל הגיע ושוב אנו עולים על משאיות של הצבא הפולני, יוצאים לדרך לכיוון עיראק, נאמר לנו שמצפה לנו דרך קשה וארוכה, עלינו לעבור את הרי...