דלג לתוכן הראשי

הניק רוזנברג ( לימים האלוף חיים ארז) בן 7 , במחנה ילדי טהרן




לראשונה בחייו מצא עצמו הניק במסגרת לימודית מסודרת ונחשף לשפה חדשה- עברית , וארץ חדשה – ארץ ישראל שעליה לא שמע מעולם . שליחי הסוכנות , שאליהם הצטרפו נערים בוגרים מהקבוצה הפולנית שהוכשרו כמדריכים , היו אחראים לילדים שעשו את דרכם מהרפובליקות האסיאתיות של ברית המועצות למחנה עליית הנוער בטהרן . הם לימדו אותם שירי מולדת בעברית, והם שרו בהתלהבות מבלי שהבינו את משמעות המילים. בפני השליחים מארץ ישראל והמדריכים ניצבה משימה לא קלה : לשנות הרגלי חיים של ילדים ונערים נרדפים , שמאז ספטמבר 1939 , תחילה בכיבוש הנאצי ולאחר מכן באחריות המשטר הסובייטי, סבלו חרפת רעב, תחלואה ופרדה מהורים , מאחים ומאחיות שלא שרדו את התקופה.
כמעט שלא היו בקבוצה ילד, צעיר או צעירה של איבדו בני משפחה באותן שנים קשות . כולם היו שורדים אמיתיים , כאלה שהחיים לימדו אותם כיצד להתמודד במצבים הקשים ביותר שאליהם נקלעו.
הילדים הבוגרים שביניהם , אלה שלמדו לגנוב ולסחור באוכל מחוץ לבתי היתומים בטשקנט ובסמרקנד, המשיכו בכך גם בטהרן . הסוכנות סיפקה להם שמיכות חמות , אבל בחורף הקר של טהרן התנהל מסחר ער בין הנערים למקומיים , שהעבירו כסף וחיכו שהשמיכות ייזרקו אליהם מעל גדרות המחנה. הניק למד שעליו לשמור מכל משמר על השמיכות ועל שאר הרכוש המועט שלו . לצד קבוצות נערים , שגנבו שמיכות וחפצים אישים של הנערים , קמו קבוצות הגנה על הרכוש וזאת לנוכח כישלונם של השליחים מארץ ישראל למגר את התופעה. " הפסקנו להיות זאב בודד , הפכנו לחבורת זאבים," תיאר לימים האלוף חיים ארז את האווירה במחנה.
לחיי היום יום במחנה היתומים היו חוקים מיוחדים. הילדים התארגנו בקבוצות , חבורות זאבים. ילדים שלמדו לשרוד בתנאים הקשים  ביותר שניתן לדמיין , ועכשיו ניצלו היטב את " הכישורים" שרכשו בשנות המלחמה והנדודים. כולם גנבו. כל קבוצת זאבים התארגנה וחילקה תפקידים. בקבוצה של הניק הילד ברי ( ברה'לה ) היה האחראי לאספקה , לרכש ולמסחר. הוא לא סיפר להניק מהיכן השיג את הציוד – אוכל , בגדים ושמיכות, שנמכרו ללקוחות שהמתינו מעבר לגדר. הניק היה אחראי לאיסוף המודיעין : מתי מחלקים בגדים ושמיכות , ואיפה הקבוצות  האחרות שומרות את הציוד שלהן . לצד ברי פעל הנער אי'צה שהיה איתו ביער בסיביר. איצ'ה היה גבוה וחזק מרוב הנערים בני גילו במחנה ילדי טהרן , ובלחיו הימנית נמתחה צלקת ארוכה, זכר קטטה שהשתתף בה. איצ'ה הצטרף לברי ולהניק, והתפקיד שקיבל היה להכין מקומות מסתור לציוד שלהם ולשמור עליו. חבורות אחרות , שניסו לגנוב מהם , התחרטו לאחר שטעמו את טעם אגרופיו של איצ'ה.
לאחר חמישה חודשים במחנה בטהרן נסעו הילדים להודו ומשם לארץ ישראל בהפלגה מסוכנת ובים סוער .
מקור וקרדיט :
אילן כפיר , דני דור
מסע חיים :אלוף חיים ארז : מ"ילדי טהרן " לפיקוד על צליחת הטנקים במלחמת יום הכיפורים
 כנרת , זמורה –ביתן , 2017


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הילד יוסי פלד , מסתתר אצל משפחה נוצרית בבלגיה

יוסי פלד נולד בבלגיה בשם יוסי מנדלביץ'. נולד בבלגיה בשם יוסף (ג'פקה) מנדלביץ' לשיינע ויענקל מנדלביץ'. בזמן מלחמת העולם השנייה נמסר עם אחיותיו למשפחה נוצרית מאמצת, שעִמה שהה עד גיל 8. אביו נספה באושוויץ. לאחר המלחמה חזרה אמו אל המשפחה הנוצרית לקחת אותם, ובעזרת הבריגדה היהודית הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בקיבוץ נגבה. בשיחה עם דרור גלוברמן ל"אנשים", מספר פלד על הזיכרונות כילד יהודי בתקופת השואה: "היו מחביאים אותי במרתף", ומודה: "במרתף הזה חוויתי את הפחד הכי גדול בחיי". מכל משפחתו, רק אימו שרדה את המחנות, אבל את המפגש איתה פלד מתאר כטראומה: "בגיל שמונה, וללא הכנה מוקדמת הודיעו לי כי הוריי הנוצריים אינם ההורים האמיתיים שלי".

בראיון למעריב, 4 למאי 2016  :
"זאת טראומה שמלווה אותי כל ימי חיי”, משחזר השר לשעבר ואלוף (במיל’) יוסי פלד. “בגיל חצי שנה נמסרתי לידי משפחה נוצרית בבלגיה. היו לי הורים טובים, מספיק אוכל וגם צעצועים, מה שאפשר לי להיות ילד מאושר. ביום בהיר אחד, כששיחקתי בגינה מאחורי הבית הכפרי שלנו, בשכונה של אנטוורפן, האבא הנוצרי …

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…