דלג לתוכן הראשי

הניק רוזנברג ( לימים האלוף חיים ארז) בן 7 , במחנה ילדי טהרן




לראשונה בחייו מצא עצמו הניק במסגרת לימודית מסודרת ונחשף לשפה חדשה- עברית , וארץ חדשה – ארץ ישראל שעליה לא שמע מעולם . שליחי הסוכנות , שאליהם הצטרפו נערים בוגרים מהקבוצה הפולנית שהוכשרו כמדריכים , היו אחראים לילדים שעשו את דרכם מהרפובליקות האסיאתיות של ברית המועצות למחנה עליית הנוער בטהרן . הם לימדו אותם שירי מולדת בעברית, והם שרו בהתלהבות מבלי שהבינו את משמעות המילים. בפני השליחים מארץ ישראל והמדריכים ניצבה משימה לא קלה : לשנות הרגלי חיים של ילדים ונערים נרדפים , שמאז ספטמבר 1939 , תחילה בכיבוש הנאצי ולאחר מכן באחריות המשטר הסובייטי, סבלו חרפת רעב, תחלואה ופרדה מהורים , מאחים ומאחיות שלא שרדו את התקופה.
כמעט שלא היו בקבוצה ילד, צעיר או צעירה של איבדו בני משפחה באותן שנים קשות . כולם היו שורדים אמיתיים , כאלה שהחיים לימדו אותם כיצד להתמודד במצבים הקשים ביותר שאליהם נקלעו.
הילדים הבוגרים שביניהם , אלה שלמדו לגנוב ולסחור באוכל מחוץ לבתי היתומים בטשקנט ובסמרקנד, המשיכו בכך גם בטהרן . הסוכנות סיפקה להם שמיכות חמות , אבל בחורף הקר של טהרן התנהל מסחר ער בין הנערים למקומיים , שהעבירו כסף וחיכו שהשמיכות ייזרקו אליהם מעל גדרות המחנה. הניק למד שעליו לשמור מכל משמר על השמיכות ועל שאר הרכוש המועט שלו . לצד קבוצות נערים , שגנבו שמיכות וחפצים אישים של הנערים , קמו קבוצות הגנה על הרכוש וזאת לנוכח כישלונם של השליחים מארץ ישראל למגר את התופעה. " הפסקנו להיות זאב בודד , הפכנו לחבורת זאבים," תיאר לימים האלוף חיים ארז את האווירה במחנה.
לחיי היום יום במחנה היתומים היו חוקים מיוחדים. הילדים התארגנו בקבוצות , חבורות זאבים. ילדים שלמדו לשרוד בתנאים הקשים  ביותר שניתן לדמיין , ועכשיו ניצלו היטב את " הכישורים" שרכשו בשנות המלחמה והנדודים. כולם גנבו. כל קבוצת זאבים התארגנה וחילקה תפקידים. בקבוצה של הניק הילד ברי ( ברה'לה ) היה האחראי לאספקה , לרכש ולמסחר. הוא לא סיפר להניק מהיכן השיג את הציוד – אוכל , בגדים ושמיכות, שנמכרו ללקוחות שהמתינו מעבר לגדר. הניק היה אחראי לאיסוף המודיעין : מתי מחלקים בגדים ושמיכות , ואיפה הקבוצות  האחרות שומרות את הציוד שלהן . לצד ברי פעל הנער אי'צה שהיה איתו ביער בסיביר. איצ'ה היה גבוה וחזק מרוב הנערים בני גילו במחנה ילדי טהרן , ובלחיו הימנית נמתחה צלקת ארוכה, זכר קטטה שהשתתף בה. איצ'ה הצטרף לברי ולהניק, והתפקיד שקיבל היה להכין מקומות מסתור לציוד שלהם ולשמור עליו. חבורות אחרות , שניסו לגנוב מהם , התחרטו לאחר שטעמו את טעם אגרופיו של איצ'ה.
לאחר חמישה חודשים במחנה בטהרן נסעו הילדים להודו ומשם לארץ ישראל בהפלגה מסוכנת ובים סוער .
מקור וקרדיט :
אילן כפיר , דני דור
מסע חיים :אלוף חיים ארז : מ"ילדי טהרן " לפיקוד על צליחת הטנקים במלחמת יום הכיפורים
 כנרת , זמורה –ביתן , 2017


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…