דלג לתוכן הראשי

ימים מרים, ימים טובים


ימים מרים, ימים טובים

קלוד כהן

הוצאת פרדס 2012

 סיפורו הטרגי של פעוט יהודי ניצול שואה אשר אמו בת ה16 נשלחה בשנת 1944 מהונגריה למחנה אושוויץ.

ברכבת בדרך  מהונגריה לאושוויץ היא נאנסה והגיעה לאושוויץ כאשר היא הרה .

כמה חודשים אחר כך, בתום מסע מקפיא ורצחני ( צעדת מוות)  הגיע האם מרים לברגן-בלזן. אחיותיה הגדולות לא שרדו באושוויץ ומתו בזו אחר זו, נוטשות אותה לאנחות.

כמה פעמים במשך צעדת המוות מאושוויץ ביקשה לוותר ולשם קץ לחייה. מה הטעם לשרוד , חשבה , הרי לא נותר לה איש בעולם, והילד שצומח בבטנה לא יחזיק מעמד. אף שבכל יום  חשה שהוא נאבק בתוכה , הייתה בטוחה כי אלה פרפוריו האחרונים.

היא הגיעה לבסוף  באפיסת כוחות לברגן-בלזן . כנגד כל הסיכויים המשיך העובר לפעום בתוכה. חיים חדשים נבראו בתוכה מאותתים לה בקול ענות חלשה שלא תיכנע.

בברגן בלזן שרר כאוס נורא , גדול אף מזה ששרר באושוויץ . תוהו ובוהו מחריד. מזון ומים היו שם במשורה, והם הלכו והתמעטו במהירות.

רק נשים מעטות שכוחותיהן עוד עמדו להן יצאו מהצריף לתור אחרי שאריות מזון נרקב.

כנגד כל הסיכויים עברה הלידה בשלום . אחת הנשים שהצטופפו מסביב לדרגש של האם ניתקה בשיניה את חבל הטבור ושטפה את  הרך הנולד בתוך דלי מים עכורים שהוכן מראש. הרך הנולד כמעט נחשב כמת.  היא חבקה בן זעיר, במצב גופני ירוד,  אשר סיכוייו להישרד אחרי הלידה לא היו גבוהים.  

למזלה של האם , הדלת של הצריף נפתחה וג'ון החייל האנגלי , אחד ממשחררי המחנה באותו יום,  נכנס לצריף והציל את האם והרך הנולד . הוא נשא אותם במהירות על זרועותיו לעבר הצוות הרפואי הבריטי שהגיע זה עתה. אחרי טיפול רפואי מסור הצליח הצוות הרפואי הבריטי להציל את חיי האם היהודיה מהונגריה והתינוק.

ג'ון החייל האנגלי הרגיש כי זו אחריותו להמשיך ולהגן על האם ותינוקה. הוא ביקר את שניהם מדי יום ודאג לאספקת מזון ותרופות . במשך חודש ימים דאג להם באופן אישי ואף הצליח להעבירם אל בית החולים בעיר הסמוכה לברגן-בלזן.

החייל ג'ון המשיך לדאוג לכל מחסורם של האם והתינוק . הוא פינק את האם , מרים, במצרכי מזון נדירים שהצליח לרכוש בדרכים שונות, ואף קנה לה שמלה כדי שלא תתהלך בבגדי בית החולים. בעבור התינוק השיג מזון לתינוקות שבית החולים התקשה לרכוש.

בטקס ברית המילה שנערך חודשיים לאחר מכן , החליטה האם  מרים לקרוא לתינוק ג'ון על שם החייל האנגלי שהציל את חייהם.

לאחר מכן , עלו מרים והתינוק לא"י והקשר עם החייל האנגלי ג'ון ניתק למשך 24 שנה . אחרי 24 שנה החליט הילד הישראלי  ג'ון אשר למד ארכיטקטורה בטכניון לנסוע לאנגליה ולחפש את מצילו החייל ג'ון .

במלחמת יום הכיפורים גוייס ג'ון הישראלי למילואים בחטיבת הטנקים שלו שנלחמה ליד החווה הסינית . בקרב גבורה הצליח לחלץ  עם הטנק שלו חיילים מהחווה הסינית , אך נהרג וזכה בצל"ש.

את סיפור חייה של מרים , האם השכולה , ממשיך לתאר נכדה יואל, המצרף את יומניו ליומני אביו. יואל מתבגר גם הוא בצל עברה של סבתו.

מקור

ימים מרים, ימים טובים

קלוד כהן

הוצאת פרדס 2012

 


 

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…