דלג לתוכן הראשי

ריצת חייו הארוכה בשלג בין זאבים: הניק רוזנברג ( ילד בן 4) ,לימים האלוף חיים ארז



מקור וקרדיט :
אילן כפיר , דני דור
מסע חיים : אלוף חיים ארז : מ"ילדי טהרן " לפיקוד על צליחת הטנקים במלחמת יום הכיפורים
 כנרת , זמורה –ביתן , 2017
סיפור חייו המרתק של חיים ארז , הילד שברח מווארשה הכבושה בידי הגרמנים , שרד את החורף הנוראי במחנה בסיביר , הגיע לנהלל ללא משפחתו במסגרת קבוצה מילדי טהרן, גדל במושב נהלל , בצבא היה מפקד חטיבת שיריון במלחמת יום הכיפורים ולאחר מכן אלוף פיקוד דרום .
הניק רוזנברג ( ילד בן 4), חיים ארז ,  בורח עם אמו מוורשאה הכבושה בידי הגרמנים  לעיר ביאלסטוק.
הוורמאכט כבש את ביאלסטוק במהלך המלחמה , אבל לאחר שהצבא האדום נכנס לפולין , נסוגו הגרמנים והעבירו את העיר לידי הרוסים.
בנובמבר 1939 כדי להגיע אל העיר ביאלסטוק היה צריך לעבור את השטח המפורז שבין האזור הגרמני לרוסי, את גדרות התיל שנמתחו משני צדיו, ואת שומרי הגבול החמושים, גרמנים ורוסים , שניצבו לידם. לאותו אזור נהרו עתה אלפי פליטים , מרביתם יהודים, שביקשו לעבור לשטח הרוסי. האנס פרנק , המושל הכלל הגרמני של פולין , עודד יציאת יהודים מזרחה , בעיקר מווארשה , במטרה מוצהרת לצמצם ככל האפשר את מספר היהודים בעיר. השערים בצד הגרמני נפתחו, היהודים נכנסו לשטח המפורז ונעצרו שם. חיילי הצבא האדום ושומרי הגבול חסמו את המשך הנסיעה מזרחה..
פרידה ,אמו של הניק (חיים ארז) , בזמן שתכננה את הבריחה מווארשה שמעה מהדודים ומבני הדודים , שהחיילים הגרמנים בכניסה לאזור המפורז מחפשים על גופם של היהודים, מתעללים בהם ומשפילים אותם. היא לא היתה מוכנה לקחת סיכונים .עם חזות פולנית נוצרית היא התלבשה כמו הנוצרים עם צלב גדול שעל החזה. הילד הניק ,גם  בעל חזות פולנית אחז חזק בידה.
 התור היה ארוך . הגרמנים עצרו את אחד היהודים שעמד לפניה , גבר כבן 40 , הוציאו אותו ללא כל סיבה אל מחוץ לתור והחלו להכות אותו באכזריות. הכול לעיני שאר הממתינים בתור. היא עצמה " הנוצרייה" עם הצלב הגדול שעל החזה חצתה  יחד עם הילד את מעבר הגבול ללא כל בעיה ומבלי שחיילי המחסום הגרמני ידרשו ממנה לפתוח את החבילות שברשותה.
 נובמבר 1939 , קור עז , ועשרות אלפי הפליטים שמחכים לנס באזור המפורז מתקשים להתמודד עם מזג האוויר הקשה. השלג לא מפסיק לרדת, והטמפרטורה בלילה מגיעה למינוס 20 מעלות .
המקום שבין שתי גדרות התיל היה חשוף לגמרי , לא היו אפילו עצים שאפשר להבעירם ולנסות להתחמם מעט. בלילה השני נפטרו כמה ילדים יהודים.  לא שרדו את הקור העז. את גופות הילדים הניחו על הקרקע, סמוך לגדר ולשומרים הרוסים. קיוו שמראה גופות הילדים הקטנים ירכך את לבם, והם ייאותו לפתוח את המעבר ולאפשר לפליטים לעבור לצד הרוסי. תקוות שווא . גם מראה גוויות הילדים הקטנים לא ריכך את ליבם של שומרי הגדר.
לא ניתן היה לעבור לביאלסטוק.
בלילה השני נשמעו מדי פעם יריות . הירי לווה בזעקות חזקות ובבכי של ילדים. ירי נוסף לכיוון הגדר השתיק את הזעקות והבכי.
פרידה כיסתה בפרווה את ראשו של הניק כדי שלא ישמע את הקולות , ושרה לו בשקט שיר עד שנרדם . בבוקר התגלו על הגדרות  כמה גופות של יהודים , שניסו להימלט בחסות החשיכה ולחצות את הגדר לכיוון ביאלסטוק.
פרידה לא היתה מוכנה לחכות יותר מדי. יומיים בקור העז הספיקו לה , ובבוקר היום השלישי שלהם בין הגדרות , מחשש לחייו של בנה, החליטה לעשות מעשה. מוקדם בבוקר היא העירה אותו, בישרה לו שהיום זה יום הולדתו, הוא בן ארבע, ואמרה לו  שגם אביו רוצה לברך אותו ולקנות לו מתנה. היא תלתה על צווארו פתק, ובו הבטחה לתמורה נאה למי שיביא את הילד הקטן לאביו בביאליסטוק, והסבירה לו כמו לילד גדול : " אחרי שתעבור את הגדר, תרוץ כמה שיותר מהר עד שתתרחק מכאן. אם תראה מכונית בדרך תסתתר. כשתגיע לבתים, דפוק על אחת הדלתות ותן את הפתק למי שיפתח את הדלת" .
 אחר כך הכניסה לו לכיס כמה סוכריות וקוביות שוקולד קטנות. "שוקלד אחד תיתן לאבא כשתפגוש אותו" , חיבקה אותו בחוזקה.
אחר כך הם הלכו יחד לגדר , רחוק ככל האפשר מהשומר הרוסי שצפה על השטח מהעמדה הסגורה. היא הרימה את החלק התחתון של הגדר ודחפה אותו. הניק התחיל לרוץ.
"יופטפויומט," הניק שמע מאחריו את הקללה של הקצין הרוסי שהרים את את הרובה.
"הניק , רוץ , אל תעצור" , צעקה לו אמו פרידה, שעמדה מעבר לגדר.
והילד הניק בן הארבע רץ לשלג , ליער האפל שהיה במרחק כמה מאות מטרים ממנו . רץ ולא עצר , כמו שאמו הורתה לו .
השומר הרוסי החליט הפעם לא לירות .
אחרי כשמונה שעות הגיע הילד הניק לכפר פולני התיישב על מדרגה לפני אחד הבתים והחל לבכות. כלב שהיה שייך לבעלי הבית ניגש אליו והחל לרחרח אותו. הניק הרגיש סוף-סוף שהוא לא לבד . כמה דקות לאחר מכן בעלת הבית , עטופה בשמיכה, פתחה את הדלת והכניסה אותו פנימה. בבית , ליד התנור , היא הורידה מעליו את המעיל הרטוב , והסתכלה בפתק שהיה תלוי על צווארו , נתנה לו כוס חלב וסידרה לו מקום לישון ליד התנור. הניק התקשה להירדם. המסע הארוך בשלג חזר אליו שוב ושוב. לא רק באותו הלילה. במשך תקופה ארוכה חזרו אליו בלילות החלומות והסיוטים, מלווים ביללות הזאבים , בקול רעמים עזים ובתחושה שעוד רגע הוא נופל לתוך בור עמוק בשלג.
למחרת בבוקר נסעו הפולנייה הכפרית עם הניק לביאלסטוק לחפש אחר האבא דוד רוזנברג. בסוף מצאו את האב דוד רוזנברג והפולניה קיבלה את הפרס הכספי.
מקור וקרדיט :
אילן כפיר , דני דור
מסע חיים : אלוף חיים ארז : מ"ילדי טהרן " לפיקוד על צליחת הטנקים במלחמת יום הכיפורים
 כנרת , זמורה –ביתן , 2017

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…