דלג לתוכן הראשי

ריצת חייו הארוכה בשלג בין זאבים: הניק רוזנברג ( ילד בן 4) ,לימים האלוף חיים ארז



מקור וקרדיט :
אילן כפיר , דני דור
מסע חיים : אלוף חיים ארז : מ"ילדי טהרן " לפיקוד על צליחת הטנקים במלחמת יום הכיפורים
 כנרת , זמורה –ביתן , 2017
סיפור חייו המרתק של חיים ארז , הילד שברח מווארשה הכבושה בידי הגרמנים , שרד את החורף הנוראי במחנה בסיביר , הגיע לנהלל ללא משפחתו במסגרת קבוצה מילדי טהרן, גדל במושב נהלל , בצבא היה מפקד חטיבת שיריון במלחמת יום הכיפורים ולאחר מכן אלוף פיקוד דרום .
הניק רוזנברג ( ילד בן 4), חיים ארז ,  בורח עם אמו מוורשאה הכבושה בידי הגרמנים  לעיר ביאלסטוק.
הוורמאכט כבש את ביאלסטוק במהלך המלחמה , אבל לאחר שהצבא האדום נכנס לפולין , נסוגו הגרמנים והעבירו את העיר לידי הרוסים.
בנובמבר 1939 כדי להגיע אל העיר ביאלסטוק היה צריך לעבור את השטח המפורז שבין האזור הגרמני לרוסי, את גדרות התיל שנמתחו משני צדיו, ואת שומרי הגבול החמושים, גרמנים ורוסים , שניצבו לידם. לאותו אזור נהרו עתה אלפי פליטים , מרביתם יהודים, שביקשו לעבור לשטח הרוסי. האנס פרנק , המושל הכלל הגרמני של פולין , עודד יציאת יהודים מזרחה , בעיקר מווארשה , במטרה מוצהרת לצמצם ככל האפשר את מספר היהודים בעיר. השערים בצד הגרמני נפתחו, היהודים נכנסו לשטח המפורז ונעצרו שם. חיילי הצבא האדום ושומרי הגבול חסמו את המשך הנסיעה מזרחה..
פרידה ,אמו של הניק (חיים ארז) , בזמן שתכננה את הבריחה מווארשה שמעה מהדודים ומבני הדודים , שהחיילים הגרמנים בכניסה לאזור המפורז מחפשים על גופם של היהודים, מתעללים בהם ומשפילים אותם. היא לא היתה מוכנה לקחת סיכונים .עם חזות פולנית נוצרית היא התלבשה כמו הנוצרים עם צלב גדול שעל החזה. הילד הניק ,גם  בעל חזות פולנית אחז חזק בידה.
 התור היה ארוך . הגרמנים עצרו את אחד היהודים שעמד לפניה , גבר כבן 40 , הוציאו אותו ללא כל סיבה אל מחוץ לתור והחלו להכות אותו באכזריות. הכול לעיני שאר הממתינים בתור. היא עצמה " הנוצרייה" עם הצלב הגדול שעל החזה חצתה  יחד עם הילד את מעבר הגבול ללא כל בעיה ומבלי שחיילי המחסום הגרמני ידרשו ממנה לפתוח את החבילות שברשותה.
 נובמבר 1939 , קור עז , ועשרות אלפי הפליטים שמחכים לנס באזור המפורז מתקשים להתמודד עם מזג האוויר הקשה. השלג לא מפסיק לרדת, והטמפרטורה בלילה מגיעה למינוס 20 מעלות .
המקום שבין שתי גדרות התיל היה חשוף לגמרי , לא היו אפילו עצים שאפשר להבעירם ולנסות להתחמם מעט. בלילה השני נפטרו כמה ילדים יהודים.  לא שרדו את הקור העז. את גופות הילדים הניחו על הקרקע, סמוך לגדר ולשומרים הרוסים. קיוו שמראה גופות הילדים הקטנים ירכך את לבם, והם ייאותו לפתוח את המעבר ולאפשר לפליטים לעבור לצד הרוסי. תקוות שווא . גם מראה גוויות הילדים הקטנים לא ריכך את ליבם של שומרי הגדר.
לא ניתן היה לעבור לביאלסטוק.
בלילה השני נשמעו מדי פעם יריות . הירי לווה בזעקות חזקות ובבכי של ילדים. ירי נוסף לכיוון הגדר השתיק את הזעקות והבכי.
פרידה כיסתה בפרווה את ראשו של הניק כדי שלא ישמע את הקולות , ושרה לו בשקט שיר עד שנרדם . בבוקר התגלו על הגדרות  כמה גופות של יהודים , שניסו להימלט בחסות החשיכה ולחצות את הגדר לכיוון ביאלסטוק.
פרידה לא היתה מוכנה לחכות יותר מדי. יומיים בקור העז הספיקו לה , ובבוקר היום השלישי שלהם בין הגדרות , מחשש לחייו של בנה, החליטה לעשות מעשה. מוקדם בבוקר היא העירה אותו, בישרה לו שהיום זה יום הולדתו, הוא בן ארבע, ואמרה לו  שגם אביו רוצה לברך אותו ולקנות לו מתנה. היא תלתה על צווארו פתק, ובו הבטחה לתמורה נאה למי שיביא את הילד הקטן לאביו בביאליסטוק, והסבירה לו כמו לילד גדול : " אחרי שתעבור את הגדר, תרוץ כמה שיותר מהר עד שתתרחק מכאן. אם תראה מכונית בדרך תסתתר. כשתגיע לבתים, דפוק על אחת הדלתות ותן את הפתק למי שיפתח את הדלת" .
 אחר כך הכניסה לו לכיס כמה סוכריות וקוביות שוקולד קטנות. "שוקלד אחד תיתן לאבא כשתפגוש אותו" , חיבקה אותו בחוזקה.
אחר כך הם הלכו יחד לגדר , רחוק ככל האפשר מהשומר הרוסי שצפה על השטח מהעמדה הסגורה. היא הרימה את החלק התחתון של הגדר ודחפה אותו. הניק התחיל לרוץ.
"יופטפויומט," הניק שמע מאחריו את הקללה של הקצין הרוסי שהרים את את הרובה.
"הניק , רוץ , אל תעצור" , צעקה לו אמו פרידה, שעמדה מעבר לגדר.
והילד הניק בן הארבע רץ לשלג , ליער האפל שהיה במרחק כמה מאות מטרים ממנו . רץ ולא עצר , כמו שאמו הורתה לו .
השומר הרוסי החליט הפעם לא לירות .
אחרי כשמונה שעות הגיע הילד הניק לכפר פולני התיישב על מדרגה לפני אחד הבתים והחל לבכות. כלב שהיה שייך לבעלי הבית ניגש אליו והחל לרחרח אותו. הניק הרגיש סוף-סוף שהוא לא לבד . כמה דקות לאחר מכן בעלת הבית , עטופה בשמיכה, פתחה את הדלת והכניסה אותו פנימה. בבית , ליד התנור , היא הורידה מעליו את המעיל הרטוב , והסתכלה בפתק שהיה תלוי על צווארו , נתנה לו כוס חלב וסידרה לו מקום לישון ליד התנור. הניק התקשה להירדם. המסע הארוך בשלג חזר אליו שוב ושוב. לא רק באותו הלילה. במשך תקופה ארוכה חזרו אליו בלילות החלומות והסיוטים, מלווים ביללות הזאבים , בקול רעמים עזים ובתחושה שעוד רגע הוא נופל לתוך בור עמוק בשלג.
למחרת בבוקר נסעו הפולנייה הכפרית עם הניק לביאלסטוק לחפש אחר האבא דוד רוזנברג. בסוף מצאו את האב דוד רוזנברג והפולניה קיבלה את הפרס הכספי.
מקור וקרדיט :
אילן כפיר , דני דור
מסע חיים : אלוף חיים ארז : מ"ילדי טהרן " לפיקוד על צליחת הטנקים במלחמת יום הכיפורים
 כנרת , זמורה –ביתן , 2017

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…