דלג לתוכן הראשי

להסתתר בתוך העוגב בכנסייה




Emanuel Tanay

אחד הסיפורים המרתקים ביותר של ילדים ניצולי שואה הוא סיפורו של פרופסור עמנואל טנאי , כיום פרופסור לפסיכיאטרה  בארה"ב. ספר זכרונותיו המדהים (הערת עורך מיזם ילדים בשואה : ניתן לרכשו כספר אלקטרוני מותאם קינדל באמזון). זהו סיפור הימלטות של נער בן 16 אשר חלק מנתיב ההימלטות שלו היה במנזר קתולי פולני . יותר משנה הוא היה כומר מתלמד במנזר קתולי כאשר רק ראש המנזר ידע על היותו יהודי ( לעמנואל היה מראה ארי) . כאשר גילה אחד הכמרים את היותו יהודי הוא מיהר לגסטאפו ודיווח על כך ( מרבית הכמרים הקתוליים הפולניים היו אנטישמיים ושונאי יהודים מובהקים). 

עד שהספיקו אנשי הגסטאפו להגיע  למנזר הצליח ראש המנזר הפולני להחביא את עמנואל בתוך תיבת העוגב בכנסייה של המנזר . לאחר כמה ימים הצליח בלילה ובחשאי ראש המנזר להבריח את הנער היהודי החוצה לכפר פולני שם המשיך את מסע ההימלטות שלו המדהים שלו בין פולניה לבין הונגריה. פרופסור טנאי למד רפואה בגרמניה בין השנים 1945-1952 והיגר לארה"ב שם הפך להיות המומחה לתחומי הפסיכאטריה של זיהוי פלילי במשטרת שיקאגו. ספר זיכרונותיו מימי השואה נחשב בארה"ב כמרתק ביותר והוא מומלץ ע"י בתי ספר בארה"ב.

 מתוך הביקורת בארה"ב על הספר

" זהו הספר החשוב ביותר שפורסם בארה"ב בשנים האחרונות. הוא משלב זיכרונות של ניצול שואה עם ניתוח
היבטים רבים של התקופה כולה, וכן  התוצאות  שלה עד היום. לקח לפרופסור טנאי שלושים שנים של לימוד ומחקר, כולל לימוד עצמי כדי לאפשר בחינה וניתוח מעמיק של סוגיות הנוגעות לנאצים ולפולנים בתקופת מלחמת העולם השנייה כאשר הציר המוביל בספר הם זיכרונותיו האישיים. הרקע שלו במדעי המדינה, רפואה, פסיכיאטריה, פסיכיאטריה משפטית הפסיכואנליזה אפשרה לו לכתוב ספר מאוד מעניין וקריא שהוא מרתק בדרכים רבות."
 "זהו הספר הטוב ביותר שנכתב על הישרדות יומיומית בתקופת השואה. במצבים כאלו שנער צעיר מוצא את עצמו הם מעבר לכל דמיון של רוב האנשים שגדלו במדינה כמו אמריקה."
 בזכות תושייה ותבונה רבים  הצליח נער צעיר לשרוד כל יום, כאשר הוא לא יודע מה יהיה איתו ביום הבא, זה לא רק סיפור מדהים ומרתק, של נער בנתיב הימלטות יומי ,  Tanay לא רק הצליח לשרוד, הוא גם הציל את אמו, אחותו וחבר ילדות קרוב. אביו סבל מידי הנאצי אמון גת  הידוע לשמצה על חלקו במחנה פלאשוב המתואר  בסרט "רשימת שינדלר" של סטיבן שפילברג.  בספר מסופר ממקור ראשון כיצד הנאצי אמון גת היה מוציא להורג את היהודים במחנה בעזרת הכלבים הטורפים שלו.
התובנה של ד"ר Tanay את המצוקה שלו, את מצוקתם של יהודי אירופה, כמו גם את הנפש של שנאה לדת ותנועות אידיאולוגיות הוא אינטליגנטי, מרגש וחינוכי. "


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…