דלג לתוכן הראשי

סיפורו של וֶלוֶוק פוטז'ניק




נכתב ע"י: פולה אפשטיין
בתחילת ספטמבר 1942 הגיעו הגרמנים ופינו את ארבעת בתי החולים שהיו בגטו. משאיות ענקיות פינו את כל החולים. את המבנים הריקים הסבו לבתי חרושת. ימים ספורים לאחר מכן הוכרז העוצר הכללי, השְפֶּרֶה (Sperre ).
 ב-5 בספטמבר 1942 הוטל עוצר על כל גטו לודז' במשך שבוע שלם. הגטו חולק לאזורים, והחיילים הגרמנים, בליווי שוטרים יהודים, עברו משכונה לשכונה ומבית לבית, ומיינו את היהודים. בתחילה לא ידענו לאן מתכוונים לקחת אותם. הגרמנים אמרו שמעבירים אותם לגרמניה. מאוחר יותר כבר ידענו את האמת המזוויעה: בתוך שבוע אחד, יותר מ-15,000 קשישים, חולים וילדים נקרעו מביתם, ממשפחותיהם ומחיק יקיריהם ונשלחו אל מותם.
כשהיו הגרמנים מגיעים לרחוב מסוים, עגלה היתה חונה למטה, כדי לפנות את אלה שנבחרו בסלקציה. הקצין הגרמני היה צועד אל הכניסה לבניין, יורה באוויר, והשוטר היהודי (היודנראט) היה מצווה על כל התושבים לצאת מבתיהם ולעמוד ברחוב. נערכה סלקציה: ילדים, חולים וזקנים, כל מי שנראה בלתי כשיר לעבודה, נשלח לצד שנלקח מהגטו.
הקצין הגרמני לא סמך על השוטרים היהודים שעזרו בשמירה על הסדר, ועלה בעצמו אל הבתים והדירות כדי לבדוק במו עיניו אם מסתתרים שם יהודים נוספים. בינתיים, ניצלו היהודים ברחוב את היעדרו של הקצין כדי לברוח מהקבוצות שנועדו לפינוי.
כשהגיעו הגרמנים לרחוב שבו גרנו, אמי ביקשה שאתחבא במחסן. אני הייתי אז בת שתים-עשרה, רזה וקטנה. פחדתי. לא רציתי להתחבא שם בלעדיה. מה אעשה אם יקחו אותה? לבסוף היא התרצתה, ובעזרתה של שכנה שנעלה את דלת המחסן, שתינו הסתתרנו בו יחד. כשנשמעה הפקודה לרדת למטה, רעדנו מפחד במחסן, איתנו מסתתרים דודתי ובנה בן השבע וקומץ שכנים נוספים. שמענו את הקצין מחפש יהודים בדירות. בן הדוד שלי החל לשהק מרוב פחד. המוות התהלך מעבר לדלת, ושמענו את צעדיו המתקרבים. פחדנו שנתגלה, אבל דודתי כיסתה את פי בנה בשמיכה עבה, ולבסוף לא התגלינו. ניצלנו לעת עתה.
גם ברחוב של ולווק פוטז'ניק, לא רחוק משם, הקצין הגרמני עלה לבדוק אם נשארו יהודים בבתים. כשחזר, התרגז בגלל אי-הסדר בקבוצות שעמדו ברחוב. הוא שלף שני אנשים מתוך הקבוצה, העמיד אותם על הברכיים, וירה בראשם לעיני כולם.
אחד מהשניים היה ולווק פוטז'ניק, שנורה לנגד עיניה של אמו, והוא בן ארבע-עשרה שנים.
רבקה, אמו של ולווק, באה אלינו בתום השפרה כדי לראות אם נשארנו בגטו ובחיים. כשראתה אותנו פרצה בבכי מר וסיפרה לנו על איך שנאלצה לחזות בגרמני הנאצי שרוצח בשפלות ובאכזריות את בנה היקר. אמי ואני היינו מזועזעות.
לאחר השפרה, אבל כבד ירד על גטו לודז'. כמחצית מילדי השכונה והגטו כולו, נעלמו ואינם. תינוקות נקרעו מחיק אמותיהם. כשגילינו את האמת המרה בכינו מאוד. רבקה פוטז'ניק כבתה ולא חזרה לעצמה שוב.
רוב קרובי המשפחה שהיו עמנו בגטו לודז' נספו מאוחר יותר באושוויץ. וגם אמי ביניהם.
גורלה של משפחת פוטז'ניק היה כגורלן של משפחות יהודיות רבות בלודז'.
רבקה הצטרפה לבנה הצעיר אברמק ושניהם נספו באושוויץ.
את אבי המשפחה אינני זוכרת ואיני יודעת מה עלה בגורלו. כנראה נסע או נלקח בשלב מוקדם במלחמה.
הבת הבכורה פֶלָה מתה בברגן בלזן, יומיים לפני השחרור ב-1945.
את האחות השנייה, סָלָה, ראיתי בפעם האחרונה בברגן בלזן, ימים ספורים לפני השחרור.
"איפה אמא שלך?" שאלתי.
"הלכה, כמו אמא שלך," ענתה לי. "הלכה עם אחי אברמק באושוויץ."
"ואחותך הגדולה, פלה?"
"היא פה. אבל היא כבר לא תשרוד. היא כבר גוססת. רק אני נשארתי."
 סָלָה היא היחידה ששרדה מכל משפחת פוטז'ניק, אולם לאחר הפגישה הזאת איבדתי את הקשר עמה ולא שמעתי ממנה שוב.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הילד יוסי פלד , מסתתר אצל משפחה נוצרית בבלגיה

יוסי פלד נולד בבלגיה בשם יוסי מנדלביץ'. נולד בבלגיה בשם יוסף (ג'פקה) מנדלביץ' לשיינע ויענקל מנדלביץ'. בזמן מלחמת העולם השנייה נמסר עם אחיותיו למשפחה נוצרית מאמצת, שעִמה שהה עד גיל 8. אביו נספה באושוויץ. לאחר המלחמה חזרה אמו אל המשפחה הנוצרית לקחת אותם, ובעזרת הבריגדה היהודית הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בקיבוץ נגבה. בשיחה עם דרור גלוברמן ל"אנשים", מספר פלד על הזיכרונות כילד יהודי בתקופת השואה: "היו מחביאים אותי במרתף", ומודה: "במרתף הזה חוויתי את הפחד הכי גדול בחיי". מכל משפחתו, רק אימו שרדה את המחנות, אבל את המפגש איתה פלד מתאר כטראומה: "בגיל שמונה, וללא הכנה מוקדמת הודיעו לי כי הוריי הנוצריים אינם ההורים האמיתיים שלי".

בראיון למעריב, 4 למאי 2016  :
"זאת טראומה שמלווה אותי כל ימי חיי”, משחזר השר לשעבר ואלוף (במיל’) יוסי פלד. “בגיל חצי שנה נמסרתי לידי משפחה נוצרית בבלגיה. היו לי הורים טובים, מספיק אוכל וגם צעצועים, מה שאפשר לי להיות ילד מאושר. ביום בהיר אחד, כששיחקתי בגינה מאחורי הבית הכפרי שלנו, בשכונה של אנטוורפן, האבא הנוצרי …

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…