דלג לתוכן הראשי

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה




 הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?

  
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.

במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.

ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.

טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.

ילדותו בהונגריה
טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה ילדים. בגיל 13 הוא נשלח למחנה הריכוז מאוטהאוזן באוסטריה. לאחר שנתיים שוחרר מחנה הריכוז על ידי חיילים אמריקאים. הוריו ואחת מאחיותיו של רובין נרצחו בשואה.

הגירתו לארצות הברית
ב-1948 היגר רובין לארצות הברית והתיישב בניו יורק, הוא עבד כסנדלר ומאוחר יותר כקצב.

ב-1949 ניסה רובין להתגייס לצבא ארצות הברית, בין השאר כדי לקצר את הדרך לקבלת האזרחות האמריקאית, וגם משום שרצה ללמוד בבית הספר הצבאי לקצבים. מכיוון שכמעט ולא ידע אנגלית, הוא נכשל במבחן השפה, אך ניסה שוב ב-1950 ועבר הודות לעזרתם של שני נבחנים אחרים.

גבורה בקרב ואנטישמיות בצבא האמריקאי
ביולי 1949 מצא את עצמו טוראי ראשון טיבור רובין נלחם בחזית המלחמה בקוריאה כחלק מפלוגה "איי" (באנגלית: "I"), ברגימנט השמיני של אוגדת הפרשים הראשונה. שם הוא נתקל בסמל ארטיס ו. ווטסון, אנטישמי ש"נידב" את רובין באופן קבוע למשימות ולסיורים המסוכנים ביותר. עובדה זו אושרה באמצעות תצהירים מפורטים שהוגשו על ידי כתריסר אנשים ששירתו תחתיו, בעיקר על ידי אנשים שתיארו את עצמם כ"אנשים מאזורי הכפר" מהדרום והמערב התיכון של ארצות הברית.

באחד המקרים האלו, על פי עדותם של חבריו לפלוגה, הגן רובין לבדו על גבעה במשך 24 שעות כשהוא נלחם בגלים של חיילים צפון קוריאנים, כדי לחפות על ציר נסיגתה של הפלוגה. בעבור מעשה זה וגילויים אחרים של אומץ לב המליצו שניים מקציניו הממונים של רובין, שלוש פעמים, להעניק לו את מדליית הכבוד. שני הקצינים נהרגו בקרב אך לפני מותם הורו לסמל ווטסון להכין את הניירת הדרושה להמלצה על הענקת המדליות לרובין.

במחנה השבויים הסיני
לקראת סוף אוקטובר 1950, חצו ריכוזים עצומים של חיילים סינים את הגבול לקוריאה הצפונית ותקפו את האמריקאים, שלא היו מוכנים. אחרי שרוב הרגימנט שלו הושמד, רובין שהיה פצוע קשה נפל בשבי והעביר את 30 החודשים הבאים במחנה לשבויי מלחמה.

כשהם ניצבים מול רעב, מחלות וזוהמה רוב החיילים השבויים התייאשו במהרה. "אף אחד לא רצה לעזור למישהו אחר. כל אחד היה אחראי לעצמו", כתב אחד השבויים סמל ליאו א. קורמייר הבן. היוצא מהכלל היה רובין. כמעט בכל ערב הוא היה מתגנב החוצה מהמחנה כדי לגנוב אוכל ממאגרי אספקה סינים וצפון קוריאנים, בידיעה שיירו בו במקרה שיתפס. "הוא חילק את האוכל בין החיילים בצורה שווה" כתב קורמייר "הוא גם דאג לנו, טיפל בנו, נשא אותנו לשירותים... הוא עשה הרבה מעשים טובים, הוא אמר לנו שאלו מצוות לפי המסורת היהודית... הוא היה יהודי מאוד דתי והדבר החשוב לו ביותר היה לעזור לחבריו." הניצולים מהמחנה זקפו את הישארותם בחיים לזכותו של רובין.

רובין סירב להצעותיהם החוזרות ונישנות של שוביו להשיבו למולדתו הונגריה, שהייתה אז מאחורי מסך הברזל.

מדליית הכבוד
ב-23 בספטמבר 2005, העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.

הענקת המדליה נומקה כך:
"בעבור אבירות ואומץ לב ברורים, בסכנו את חייו מעל ומעבר לדרישות התפקיד: רב טוראי טיבור רובין הבדיל את עצמו מהכלל באמצעות גבורה יוצאת מגדר הרגיל במשך התקופה מה-23 ביולי 1950 ועד ל-20 באפריל 1953, בעודו משמש כרובאי בפלוגה איי, רגימנט הפרשים השמיני, אוגדת הפרשים הראשונה ברפובליקה של קוריאה. בעוד יחידתו נסוגה למתחם הפוסאן, מונה רב"ט רובין להישאר מאחור כדי להשאיר את צומת הדרכים החיונית טייגו-פוסאן שיחידתו הנסוגה השתמשה בה פתוחה. במשך הקרב מספר גדול של חיילים צפון קוריאנים תקפו גבעה שהייתה מוגנת על ידי רב"ט רובין בלבד. הוא גרם לאבדות כבדות לכח התוקף במשך 24 שעות הקרב האישי שלו, מעכב במו ידיו את התקדמות האויב ומאפשר לרגימנט הפרשים השמיני להשלים את נסיגתו בהצלחה. בעקבות ההבקעה החוצה ממתחם הפוסאן, רגימנט הפרשים השמיני המשיך צפונה והתקדם לתוך קוריאה הצפונית. תוך כדי ההתקדמות הוא לקח בשבי כמה מאות חיילים צפון קוריאנים. ב-30 באוקטובר 1950 כוחות סינים התעמתו עם יחידתו באונסן, קוריאה הצפונית, במהלך התקפה לילית עצומה. בלילה הזה ובמשך היום שאחריו הוא אייש מקלע 0.3 בקו הדרומי של יחידתו, שלושת החיילים שאיישו את המקלע לפניו נהרגו. הוא המשיך לאייש את המקלע עד שאזלה לו התחמושת. עמידתו העיקשת עיקבה את התקדמות האויב בגזרתו, מאפשר לשרידי יחידתו לסגת דרומה. במשך הקרב נפצע רב"ט רובין בצורה קשה ונשבה בידי הסינים. כשהוא בוחר להישאר במחנה המעצר למרות הצעות מהסינים להשיבו למולדתו הונגריה, רב"ט רובין התעלם מביטחונו האישי ומיד החל להתגנב מחוץ למחנה בלילה בחיפוש אחר מזון עבור חבריו לנשק. בעודו פורץ למחסני מזון וגינות של האויב הוא הסתכן בעינויים או במוות אם יתפס. רב"ט רובין סיפק בנוסף למזון לחיילים המורעבים גם ציוד רפואי שנדרש באופן נואש ותמיכה מוראלית לחולים ולפצועים במחנה השבויים. מאמציו האמיצים חסרי ההתחשבות העצמית תרמו באופן ישיר להצלת חייהם של כ- 40 מחבריו השבויים."

מקורות וביבליוגרפיה

טיבור רובין – ויקיפדיה



תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…