חייל
בדיל בקופסת קרטון - ארי ליבנה. גוונים, 218 עמודים
ארי ליבנה נולד בווינה, וכשהיה בן שלוש וחצי, עם סיפוחה של אוסטריה לגרמניה, ברח עם הוריו לבלגיה. במרץ 1943, כשהיה בן שמונה, שלחו אותו הוריו לגור בפרברי בריסל, אצל משפחה נוצרית. ההורים הקפידו לבקר אותו עד שנעצרו על ידי הנאצים ונשלחו לאושוויץ, שם נספו. בתום המלחמה עבר לצרפת, לגור עם דודתו, ובתחילת שנות השישים עלה לישראל. בספרו האוטוביוגרפי הוא מתאר את החיים תחת זהות בדויה, מנותק משורשיו, ואת האופן שעיצבה תקופה זו את המשך מסלולו, כנער וכבוגר, באירופה ובארץ.
מתוך הספר : "עתה, מצויד בזהותי הבדויה, שאת פרטיה למדתי היטב ושיננתי לא פעם בעזרת הדודה אנג'ל, יצאתי להתמודד עם מציאות חיי החדשה. ידעתי כי הזהות הזאת היא ערובה לסיכויי לשרוד עד יעבור זעם. היה לי ברור שזה אינו משחק. התייחסתי בכובד ראש לעניין, כי הבנתי שהוא בנפשי. זה היה השלב שבו החלטתי להשתנות, להתיידד עם ילדים אחרים בשכונה, לבקר בכנסייה ולהתנהג בצורה ההולמת את דמותי החדשה, את המקום ואת נסיבות חיי החדשים, וכך עשיתי".
ראו
גם :
התרגלנו כבר לכך שאנשי "מוסד" לשעבר, גדולים כקטנים,
מוציאים לאור ספרים, רובם ככולם משובצים בעלילות גבורה של מחבריהם, עלילות
"מוסד" ומדינת ישראל. "אנשי הדממה והסתר" הסירו את כיסוי
החשאיות והאלמוניות שלבשו במשך שנים, ובצהלה פרשו לעיני העולם את שתמיד למדו
ולימדו להסתיר ולשמור לעצמם ולמשפחתם.
ספרו של ארי ליבנה הוא יוצא דופן בנוף החושפני הזה. לא תמצאו בו
מילה אחת על "המוסד", מילה אחת על שירותו המפואר, רב השנים בו, מילה אחת
על עלילת גבורה חשאית. מי שירצה ימצא בו את כל החומרים האנושיים היוצרים קצין
מודיעין מזן מיוחד, נדיר, משאת נפשו של כל ארגון מודיעין. זהו ספר על נעוריו
המיוחדים של ארי, ובעיקר על ילדותו. יליד וינה 1935, שהוריו עזבו אותה לאחר סיפוחה
לגרמניה, עברו לבלגיה, חיו בבריחה מתמדת מהנאצים. בגיל שמונה, ב-1943, זמן קצר
לפני שנתפסו ונשלחו לאושוויץ, מסרו אותו הוריו למשפחה נוצרית, ועד סוף המלחמה הוא
חי כנוצרי בלגי וואלוני- התפלל בכנסייה, שר במקהלה שלה, והתוודה לפני הכומר.
התקופה הזאת היא ליבת הספר. היא מתוארת ביד רגישה, בשטף מרתק, כאילו לפנינו ספר
מתח.
אין לו משפחה, אין לו מסגרת משפחתית נורמטיבית, אלא רק שגרת חיים
שכולה סכנה ואימה בלי לדעת מה יילד יום; ילד שכל ילדותו היא חסרת השתייכות והוא
כמה להיות שייך. ילד שחייו מורכבים משלוש זהויות שונות הנאבקות זו בזו: הזהות
הנוצרית החיצונית, הזהות היהודית הפנימית שהורתה היא באביו ואמו, בדודו ובדודתו,
והזהות החלומית, זהות הגיבור הנוקם. זהו המשולש שסביבו נע סיפור המתח האישי של ארי
על רקע הסביבה הבלגית שבפרבר בבריסל, שבו הנערים הוואלונים מתקוטטים עם הנערים
הפלמים, והאוכלוסייה הבוגרת מצויה תחת הכיבוש הנאצי והפצצות בעלות הברית.
זהו המשולש שבתוכו חי ילד בלי צחוק אמיתי של משובת נעורים, בבדידות
פנימית עמוקה ובייאוש מתפרץ; זהו המשולש היוצר עבור ארי עולם שכולו שקר ומשחק
והתחזות שארי מודע להם; זהו עולם המפתח בקרבו חושים כמעט חייתיים על מנת לשרוד,
להינצל; זהו עולם שמלמדו להכיר בני אדם ולחוש אותם; זהו עולם שבו הוא מתרפק על כל
רגע זיכרון של אושר שזכה לו בחיק הוריו, הדוחף אותו תדירות לפרוץ בזעקה: זה אני,
היהודי, יליד וינה, ששפת אמו שרה היא גרמנית.
החלק האחרון של הספר הוא בעיקרון אינפורמטיבי, ותכליתו להראות לנו
איך הילד "הנוצרי" הגיע בסופו של דבר למדינת ישראל ולבניית הקריירה שלו.
זהו ספר מקסים, נוגע ללב, המתבסס על זיכרונות שהודחקו ולפתע אחרי
שנים פרצו, והם מגובים בעבודת חיפוש וחיטוט בארכיונים. אשר לשמו של הספר-
"חייל בדיל בקופסת קרטון": ארי נספר לנו שכילד שנע ונד כל הזמן עם הוריו
מדירה לדירה, ממסתור למסתור, כלי המשחק היחיד שלו היה חייל בדיל וקופסת קרטון.
קופסת קרטון, כך מספר ארי, מילאה בדמיונו את כל התפקידים שבעולם- בית, מתקן
אימונים, מיטה לחייל, מחנה- אבל חייל נשאר חייל, ולא ניתן היה בדמיון לתת לו דמות
אחרת.
האם יש לכך משמעות מיוחדת? איני יודע. אולי רצה ארי לבוא ולהגיד
לנו: בעולם המשתנה הזה שבו אנו חיים, הדבר היחיד שבאמת לא משתנה הוא האני הפנימי
העמוק שלנו, חייל הבדיל בעל הלב האוהב של אנדרסן.
מאמרו של תא"ל (מיל') עמוס גלבוע
התפרסם לראשונה בביטאון המרכז למורשת המודיעין – מל"מ. גלבוע מילא בעברו שורה
ארוכה של תפקידים בחיל המודיעין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה