"שנים רבות לא שמעתי מאמי וחצי מילה על המסע הזה ,
שהיא חוותה בגיל ארבע-עשרה , אולי אמרה בהקשר זה, אם הבנתי נכון מילה או שתיים ,
באחת ממאות המריבות המרות עם אבי. מילה או שתיים סתומות-כהות, מגלות טפח ומכסות על
כל השאר שנמלטו מפיה.
לראשונה שמעתי על "הצעדה" הזו ממכרה של אמי
שאף היא "צעדה" באותו מסע ארור , היא שבה וטענה שאאמי היתה "גיבורה"
, "פנומן" . לדבריה במשך כל צעדת המוות
בהונגריה עד השלב שבו היא נעלמה מעיניה – והיא היתה בטוחה שהיא מתה – היא,
אמי שרה , היא הלכה ונפלה – ושרה. וגם נאנסה. אבל קמה והמשיכה ללכת ושרה בחורף הקר
של נובמבר 1944 . "כיוונו אלינו רובים ולקחו אותנו מהגטו ברחובות . וכולם
הסתכלו והמשיכו ללכת. כאילו כלום. לקחו לנו את כל מה שלקחנו ברגע האחרון. כסף ,
אוכל, ואחר כך גם את מעיל החורף והשל . והיו כאלו הונגרים שגם קיללו וגם זרקו דברים וירקו"
קטע מעדויות במשפט אייכמן על אותה
צעדת מוות :
הרעיון להוליך את היהודים ברגל מבודפשט עד לגבול
האוסטרי , מרחק כ220 ק"מ , נולד עקב הפצצות בנות הברית שהרסו את קו מסילת הברזל . צעדה זו של אלפי יהודי בודפשט
התחילה ב10 לנובמבר 1944 . אנשי "צלב
החץ" ההונגרים אספו את היהודים מבתי היהודים המיוחדים . נלקחו לא רק מבוגרים –
על פי רוב נשים , כי הרבה גברים היו מחוץ לבתיהם בשרות עבודה- אלא גם מאות ילדים . אלפי יהודים נדחסו את תוך שטח של
בתי חרושת ללבנים , ששימשו כמקום ריכוז
לצועדים . שם הם הוחזקו בצפיפות איומה תחת כיפת השמים, ובמזג אויר גשום. משם
התחילה הצעדה בקבוצות גדולות . הליווי היה של אנשי "צלב החץ" , שהתעללו
ביהודים ושדדו מהם את כל חפצי הערך, בגדים , שמיכות ואת הצידה שלקחו עמם לדרך. כך
הם צעדו שבעה עד שמונה ימים, בלי שאוכל בא אל פיהם במשך ימים. הם לנו באורוות ,
בדיר חזירים או אף תחת כיפת השמים, בקור של לילות נובמבר. לא ניתנה להם שום עזרה
רפואית. מי שנפל בדרך מאפיסת הכוחות נורה על ידי
אנשי "צלב החץ" , או שגווע בצדי הדרך. הנותרים נמסרו בגבול
האוסטרי לאנשי הס"ס הגרמניים. קרוב ל50,000 יהודים שהולכו בצעדת המוות
ההונגרית היה כ30,000 איש . מחציתם גוועו בדרך.
מקור וקרדיט :
יגאל שוורץ , מקהלה הונגרית , דביר , 2014.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה