ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט

ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט
אלפי עדויות של ילדים בשואה

יום שני, 2 בספטמבר 2019

רוז ליפשיץ, בת 13 מלובלין – סיפור של הצלה ומפגש עם צאצאי המצילים הפולנים



 הסיכום מאנגלית נכתב ונערך ע”י צפרית גרינברג , עורכת משותפת במיזם התיעוד המקוון ילדים בשואה 

ליאנינה זק-קרסוקי, 62, מפקחת של החינוך המיוחד במחלקת החינוך של ניו ג'רזי, היה זיכרון רחוק של סיפור ששמעה כאשר בילתה חופשות קיץ אצל סבה וסבתה בביתם מחוץ ללובלין במזרח פולין. אז הם סיפרו לה על הילדה היהודייה שהצילו בזמן השואה. לעיתים גם ראתה חבילות של בגדים מערביים שהגיעו מאמריקה כאות תודה על חסד ישן. גם את שם הילדה היא זכרה – רוזיה או רוז.

יאנינה עזבה את פולין והיגרה לארה"ב בשנת 1981. סבה של יאנינה, סטניסלב יבלונסקי, שהיה המפתח לסיפור, נפטר בשנת 1972, והראיות שנותרו לא הספיקו כדי להתחקות אחר הסיפור. ביקור בארכיון יד ושם בישראל לא העלה דבר. והנה, יום אחד אחותה של יאנינה שחיה בפולין התקשרה בהתרגשות וספרה לה כי שמעה ראיון רדיו עם אישה שתארה את הישרדותה בשואה. הן מצאו את הראיון ברשת, וכשהקשיבו לו היה להן ברור: האישה דיברה על סבא וסבתא שלהן.

האישה בראיון הייתה רוז ליפשיץ, בת 90, שגרה בטורונטו ופעילה בחינוך לשואה, וחולקת את סיפור ההישרדות האישי שלה כנגד כל הסיכויים. בסיפור זה סבא וסבתא של יאנינה זק-קרסוקי ומריה יבלונסקי מילאו תפקיד מרכזי ומעורר השראה.

רוז ליפשיץ נולדה בשם רוזיה הנדלסמן בשנת 1929 בלובלין, בה חיו אלפי יהודים, שכמעט כולם נספו בשואה.

באוקטובר 1942 הוחרם בית משפחתה, הגטו חוסל ורוז עברה לגור באזורי הכפר. אביה נלקח למחנה הריכוז מיידנק, שהיה בסמוך. כעבור שנים גילתה, כי הוא היה בין ההרוגים האחרונים בהוצאות להורג ההמוניות ביער קרפייצקי לקראת סיום המלחמה.

רוז, אמה ואחיה הובלו לתחנת הרכבת, כדי להעבירם למחנה ההשמדה סוביבור. בשלב זה נכנס המזל לסיפורה של רוז. מכיוון שהייתה מנומשת ובהירת עור, החייל הגרמני שליווה את הקבוצה שאל אותה: "את יהודיה?" רוז קפאה מפחד ונאלמה דום, ואז צעק מישהו: "אתה לא רואה שהיא ילדה פולניה?" החייל עזב אותה, היא נשארה שם לבד, ואז החלה לרוץ. אולי 15 ק"מ רצה.

היא עשתה את דרכה לבית שהכירה, הבית של משפחת יבלונסקי, שהיו להם שלוש בנות, כולל אמה של יאנינה, איתה שיחקה כאשר אביה עבד אצל המשפחה. באותו הלילה ישנה בבית יבלונסקי ולמחרת לקח אותה סטניסלב יבלונסקי לתחנת הרכבת לרכבת שנוסעת ללובלין. הוא נתן לה את תעודת הזהות של ביתו וכך הפכה רוזיה הנדלסמן באופן זמני להלנה יבלונסקה, ודודתה הפכה לאחותה. למחרת השיגו שני צלבים והתנדבו לנסוע לגרמניה, שם היה ביקוש גדול לידיים עובדות מפולין. גם אחרי שהגיעו לגרמניה, המשיך יבלונסקי לשלוח להן חבילות עם לחם ומכתבים, בהם פנה אליהן כאל בנותיו היקרות, למקרה שמישהו אחר יקרא אותם. "המכתבים האלה שמרו עלינו," אומרת רוז.

לאחר המלחמה, בשנת 1947 הגיעה רוז לישראל במסגרת עליה ב', אך האנייה שבה עלתה נתפסה על ידי הבריטים והיא נשלחה למחנה המעצר בקפריסין. ב- 1948 הגיעה לישראל, ומספר שנים לאחר שנישאה עברה לקנדה.

שנים רבות ניסתה ליצור קשר עם משפחת יבלונסקי, אבל בינתיים סטניסלב נפטר והלנה, שבזהותה השתמשה, נפטרה גם היא והקשר אבד.

בשנת 2017 הגיעה רוז ליפשיץ לפולין. כתב רדיו, שפגשה ושמע את סיפורה, ביקש ראיון וכך שמעו את הסיפור יאנינה ואחותה. ביוני 2018 נפגשו לראשונה רוז ליפשיץ', יאנינה זק-קרסוקי ומשפחותיהן בביתה של רוז בטורונטו קנדה.

יחד עם זאת, גם אחרי הפגישה עם רוז בטורונטו עדיין נותרה תעלומה אחת. הסתבר שהחבילות מאמריקה לא הגיעו מרוז. יאנינה ואחותה נזכרו שהיו עוד סיפורים על ילדים, שהתחבאו מאחורי ארון הבגדים בבית סבא וסבתא שלהם, ועל אנשים שהתחבאו ביער ליד. הן חושבות שיתכן והיו עוד אנשים להם סייעו הסבים שלהן.  וכך, הסיפור עדיין לא תם עבורן והחיפוש אחר אנשים אלה כנראה ימשיך.

מקור:


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שירה תורן על אמה לנה קיכלר ז"ל

  שירה תורן, בתם של לנה קיכלר ומרדכי זילברמן זכרם לברכה, היא אמנית המתגוררת בניו־יורק. יש לה שני ילדים, נטלי ואדם. "אמא הספיקה להכיר ...