"עבדתי במחנה הריכוז פלאשוב, פירקתי את שרידי בית הקברות
היהודי", סיפר יוסף ל- Aish.com מביתו בשכונת ארזי הבירה בירושלים. הנאצים נזקקו לגדר בית
הקברות - העשויה ברזל יצוק במשקל 150 טון – לצורך הכנת כלי נשק שנועדו להמשיך את
הטבח של מיליוני אנשים ברחבי אירופה.
יוסף היה
באותה שעה על הגדר, מסיר כמה לבנים, כשגות' רכב על סוסו, מלווה בשני כלבים נוהמים
שאומנו לקרוע לגזרים את האסירים. "כשראיתי את גות' מתקרב, רעדתי מפחד",
מספר יוסף. "הכלבים האלה תקפו אותי בעבר". באותה התקפה, הגן יוסף על
פניו בידיו והצלקות מאותו אירוע מלוות אותו לאורך כל חייו.
“למעלה על הגדר, התפקיד שלי היה להסיר בזהירות כל לבנה ואז
לזרוק אותה למטה לאסיר אחר", מסביר יוסף. "אבל כשגות' חלף שם, האסיר
השני הפיל את הלבנה".
גות' ירה בו
במקום.
"גות' צעק לי: 'תזרוק למטה לבנה!' נזכר יוסף. "זרקתי,
אבל גות' נתן לה ליפול לקרקע".
ציד נאצים
7 שנים לאחר
מכן, המלחמה כבר נגמרה. יוסף בן העשרים הוא אקטיביסט קהילתי. הוא הצליח להציל 600
יתומים יהודים (עוד על כך בהמשך) והיה כעת מוכן לאתגר של ציד פושעי מלחמה נאצים.
יוסף ראיין
אנשים וסרק את הרשומות, אוסף כל פיסת מידע על מקום מחבואם של הנאצים. יום אחד הוא
אסף מידע במחנה שבויים ליד וינה שהיו בו 30,000 שבויים גרמנים. "שאלתי קצין
גרמני אם הוא מזהה את כל החיילים בקבוצה שלו והוא אמר לי, 'יש זר אחד שאנחנו לא
מכירים'".
"ניגשתי אליו, הוא היה לבוש במדי חייל ורמאכט רגיל, ותיכף
הרגשתי את הדם רותח בעורקיי. זה היה אמון גות' הידוע לשמצה, שמנסה להסתיר את זהותו!'"
יוסף התגנב
מאחורי גות' ושנים של תסכול וזעם השתחררו בבת-אחת. "התחלתי לצרוח, לירוק
ולהכות אותו – ועם כל מכה, פירטתי מעשי זוועה שראיתי אותו מבצע במחנה".
גות' נאסר,
הועמד למשפט בבית דין גרמני, ונידון לתלייה. "הוא חשב שזה נגמר", אומר
יוסף. אבל המשטרה
הפולנית התעקשה שיוסגר לידיה ויועמד למשפט
בפולין, שם ביצע את פשעיו. יוסף אומר: "שמחתי, כי פירוש הדבר היה שאוכל לחזור
על ההאשמות שלי נגדו, והסבל שלו יתארך. זה הגיע לו".
בפולין, גות'
נידון למוות ונתלה במחנה פלאשוב, באותו מקום שבו רצח באכזריות אינספור יהודים על
לא עוול בכפם.
סרט השואה רשימת שינדלר הנציח את דמותו של גות' כמרושע
האולטימטיבי.
במהלך תקופה
זו, פגש יוסף את אוסקר שינדלר במחנה פליטים. "הוא שמע שאני מחפש פושעי מלחמה
ביוגרפיה
יוסף
לבקוביץ, הבכור מבין ארבעה אחים, נולד ב- 1926 בכפר הפולני דז'יאלושיצה למשפחה
פולנית ידועה. רחוב בשם לבקוביץ' (לבקובה) מקיף את כיכר העיר של קרקוב, והבית שהיה
פעם ביתם משמש כיום כתחנת משטרה מקומית. "לפני המלחמה, חשבנו שאנחנו בטוחים
בפולין", אומר יוסף. "יהודים חיו שם במשך מאות שנים. היינו אזרחים
פולנים, מוגנים לפי החוק הפולני. בחלומות הפרועים ביותר שלנו לא דמיינו שנגורש
למחנות ריכוז. כשהתחיל הדיכוי הנאצי, אף אחד לא הגן עלינו. רוב הפולנים מילאו אחר
הפקודות הנאציות, וחלקם אפילו עזרו לאסוף את היהודים".
ב- 1939,
כשיהודים הוכרחו לוותר על כל רכושם, מכר דודו של יוסף את עסק הטקסטיל שלו
ללא-יהודי, בתמורה למקום מסתור. סידור זה החזיק מעמד זמן קצר בלבד, נזכר יוסף.
"כשהאיש חשש שיתפסו אותו, הוא הוציא את הדוד שלי ואת כל משפחתו לשדה ורצח
אותם".
בגיל 13 נשבע
יוסף: "אם אשרוד את זה, אני אחזור למצוא את האיש הזה ואנקום בו". (אך
אחרי המלחמה, יוסף לא הצליח לזכור את שמו של האיש).
יוסף ו-
15,000 יהודים אחרים הובלו יום אחד כעדר לשדה מוצף, שם הוכרחו לשבת כל הלילה, בקור
וברעב, במים בגובה המותניים. המבוגרים יותר נלקחו הצידה ונורו למוות.
בבוקר
למחרת, 95% מאותם יהודים - כולל אמו ואחיו של יוסף - נלקחו למחנה בלז'ץ לצורך השמדה מיידית. שאר 800 היהודים
נשלחו לעבודות פרך, ביניהם יוסף ואביו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה