סיליה ויינר, אחת מאלפי יהודי דנמרק ששרדו בזכות המחתרת, משחזרת את
הפרידה הכואבת מהמשפחה ואת המסע הימי המפחיד לשבדיה: "העלו אותנו לסירת
משוטים קטנה ואחר כך החביאו ברשת דייגים בסירת דיג. שכבנו בלי לזוז"...
אימא
אמרה: "צריך לברוח"
להתחבא
בבקתת עץ
סיליה ויינר, שהייתה ילדה קטנה בזמן המלחמה, היא אחת מאלו שניצלו
בזכות המורדים הדנים. למרות היותה מדינה ניטרלית, הנאצים פלשו לדנמרק בשנת 1940 -
אבל בניגוד ליתר המקרים, בתחילה הם אפשרו לדנים לשמור על מוסדות השלטון, להתנגד
לחוקי הגזע ולהגן על יהודי ארצם.
אך לאחר שלוש שנים של התנגדות עממית בדנמרק, פיזרו הנאצים את הממשלה
בקופנהגן, התפנו "לטפל בשאלה היהודית" והחלו בביצוע "הפתרון
הסופי". מלך דנמרק שהתנגד לחוק הטלאי הצהוב ענד אותו לאות מחאה, אבל הנאצים
כבר גיבשו את תוכניות לגירוש היהודים למחנות ריכוז והתכוונו להוציא אותן לפועל
באוקטובר 1943.
אימא
אמרה: "צריך לברוח"
למרבה מזלם
של ויינר ושל אלפי יהודים אחרים בדנמרק, התוכנית הודלפה על ידי דיפלומט גרמני
לראשי התנועה הסוציאל-דמוקרטית בדנמרק. אלו העבירו את הידיעה למחתרת הדנית ולראשי
הקהילה היהודית, ואז החל מבצע ההברחה הגדול של היהודים לשבדיה הניטרלית.
"אני זוכרת
ששיחקתי בגן ואימא קראה לי להגיע הביתה וסיפרה לי שאנחנו צריכים לעזוב את הבית
ולברוח כדי להישאר בחיים", מספרת ויינר ל-ynet, אחרי
יותר מ-70 שנה. "הדבר הראשון שאימא עשתה זה לרוץ איתנו לבית של ההורים שלה,
להזהיר אותם ולבקש מהם להצטרף למסע לשבדיה".
אבל הסבים סירבו. כמו אחרים - בדנמרק וגם מחוצה לו - הם חששו לברוח
מהמקום שבו גרו ואותו הכירו. "סבא שלי, שנלחם בצעירותו במלחמת רוסיה-יפן,
ונדד בכל אסיה כדי להגיע לדנמרק, לחיות בביטחון ולהקים משפחה - סירב לברוח מביתו
והחליט להישאר בקופנהגן. הוא אמר לה: ברחתי מספיק".
להתחבא
בבקתת עץ
"זאת הייתה
פרידה מרגשת ועצובה, נישקתי את סבא וסבתא שלי והלכנו עם אימא ואבא להתחבא בבקתת
קיץ", משחזרת ויינר. "בדיעבד גילינו שחצי שעה אחרי שעזבנו את הבית של
סבא וסבתא, הגסטאפו דפק בדלת וכל מי שנשאר מיהודי דנמרק ולא ברח נשלח למחנה ריכוז
טרזיינשטט".
משפחת ויינר הסתתרה עד תחילת החורף בבקתת עץ מבודדת, אך עקב הקור העז
והסכנה שהגסטאפו יגלה את מיקומם בעקבות הפעלת תנור העצים והעשן, הוחלט להאיץ את
תהליך הבריחה לשבדיה. מתחת לאף של השלטונות הנאציים, ארגנה המחתרת הדנית מבצע ימי
נועז להצלת יהודי דנמרק, ותוך ימים ספורים הוברחו בסירות דיג לשבדיה אלפי יהודים...
"העירו
אותנו באמצע הלילה, אני זוכרת שקיבלנו בגדים חדשים ומכאן יש לי קטעי זיכרונות
בלבד", מספרת ויינר בהתרגשות. "הפרידו אותנו מההורים, הלכנו על החוף,
העלו אותנו לסירת משוטים קטנה ודחפו אותה למים. מישהו חתר והגענו לסירת דיג גדולה.
האנשים העלו אותנו לסיפון והחביאו אותנו בתוך רשת הדייגים. ככה שכבנו בלי לזוז כל
ההפלגה".
עם ההגעה לשבדיה אפשר היה
לשחרר אנחת רווחה עצומה: "כשהגענו לשבדיה פגשנו אנשים נחמדים שהעבירו אותנו
לבית יתומים, שם שהינו תקופה ארוכה עד שהתאחדנו עם ההורים".
דרך המילוט הימית לשבדיה
הצילה את חייהם של כמעט כל יהודי דנמרק - כ-6,500 יהודים ניצלו ידי המחתרת הדנית
(כ-90% מיהודי דנמרק), ואילו 492 היהודים הנותרים שסירבו לברוח נשלחו למחנות
הריכוז. מתוכם כ-150 יהודים נרצחו. הסבים של ויינר שרדו את התקופה הקשה במחנה
הריכוז, והמשפחה התאחדה לאחר תום המלחמה.
מבצע ההצלה המרשים היה אמור
להעניק למארגניו את אות חסיד אומות עולם, אבל לאלו כאמור הייתה בקשה אחרת. לכן,
המחתרת הדנית היא הגוף הכולל היחיד שקיבל את התואר - חסיד אומות עולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה