במרץ
1944 נערכה בגטו האקציה הגדולה, שכונתה גם אקציית הילדים. 1,800 תינוקות, קשישים
ונשים נרצחו בגטו ובפורט ה-9. ביולי באותה השנה, פונה הגטו על עשרות אלפי יושביו.
אותם
130 הילדים שחמקו מהאקציה, הועמסו יחד עם הוריהם על רכבות משא בדרך אל הלא נודע.
ביום שני, 27 במרץ 1944, קרה הנורא מכל - האקציה של הילדים. האקציה
האכזרית ביותר שידע הגטו. בראש המבצע עמד ברונו קיטל, מן
האחראים לחיסול גטו ורשה וגטו וילנה. ניידות משטרה מצוידות ברמקולים נעו משעות
הבוקר המוקדמות ברחובות הגטו, ומתוך הרמקולים בקעו קולות מתכתיים, רעים: "על
הכול להישאר בבתים. מי שיעז לצאת מן הבית, יירה במקום". פלוגות של אנשי
גסטפו, מתוגברים בחיילים ליטאים ובשבויי מלחמה אוקראינים, פשטו על הבתים, שלפו
ילדים ממיטות חמות, חטפו ילדים מידי הוריהם, הכו אותם והשליכו אותם למשאיות. הפקודה
הייתה לנקות את הגטו מילדים בני 12 ומטה, ונשים וגברים בני 55 ומעלה.
הגטו התמלא צעקות, יללות ובכי. ניידות המשטרה סבבו בחוצות הגטו
משמיעות מוזיקה קולנית ברמקולים, להחריש את זעקות הילדים והאמהות. כלבים התרוצצו
מבית לבית, במחבואים ובחצרות, תרים אחר הטרף האנושי. אמהות התחננו: "אל תיקחו
את הילדים!" אבל הגרמנים ענו בצעקות: "את הזבל הזה חייבים לסלק, ואתן
תעבדו עבורנו." אמהות שהתנגדו להתנתק מן הילדים או שניסו להוציא אותם
מהמשאיות הושלכו בכוח לאחור, או שנורו במקום. ילדים ניסו לברוח, ונורו.
הגרמנים אילצו את השוטרים היהודים לחשוף מקומות מסתור של ילדים. מי
שסירבו הועברו לפורט התשיעי ונורו למוות. כ-1,800 תינוקות, ילדים וזקנים נרצחו
בתוך פחות מ-48 שעות. רובם של 130 שוטרי המשטרה היהודית הועברו לפורט התשיעי (חלק
משרשרת מצודות מהמאה ה-19 שהגנו על העיר, ששימש כמחנה מעצר), שם הכו אותם ועינו
אותם כדי שיגלו את מקומות המסתור בגטו. שלושים וארבעה מאנשי המשטרה היהודית הוצאו
להורג, ובראשם המפקד משה לוין וסגניו יהודה זופוביץ' ואיקה גרינברג שהיו גם מראשי
המחתרת. שבעה שוטרים לא עמדו כנראה בעינויים וגילו לגרמנים על קיומם של מקומות
מחבוא שהכירו.
למחרת נמשך המצוד, בסיוע שוטרים יהודים שנשברו בעינויים.
"היהודים בגיטו נדהמו בראותם שוטרים יהודיים נוסעים עם הגרמנים באותה מכונית
ממקום אחד למשנהו, ומסייעים לגלות את המחבואים ('המלינות') של הילדים והקשישים
חסרי האונים" (לייב גרפונקל, "קובנה היהודית בחורבנה", עמ' 180).
כך נתגלו עוד 300 קורבנות. כ-1,200 ילדים וקשישים שהצליחו להסתתר במחבואיהם, התגלו
לבסוף ונרצחו בפורט התשיעי ובאושוויץ.
לפי עדויות של ניצולי הגטו, לתושביו היה חשש מוקדם מהאקציה הצפויה,
על פי מידע מגטאות אחרים בליטא בהם נערכה אקציה דומה. בעקבות החשש הם ניסו להחביא
את ילדיהם מפני הגרמנים. בעקבות זאת, הוברחו ילדים מהגטו ונמסרו למשפחות
לא-יהודיות. רבים מילדים אלה ניצלו, בהם אהרן ברק.
מעט ילדים ניצלו מהאקציה, בזכותו של קצין הס"ס קרל רינק,
שהיה מפקד בתי המלאכה. רינק שנודע ביחסו ההוגן (יחסית) ליהודים, איפשר לילדים
להתחבא בשטח בתי המלאכה ומנע מהגרמנים ושלוחיהם הליטאים והאוקראינים לחפש ולהוציא
ילדים אלו ממחבואם.
מזיכרונותיו של שלום אילתי על אקציית הילדים
ראו גם :
ראו גם :
סיפורם הייחודי של 131 ילדים יהודים מגטו
קובנה.
איך שרדה קבוצה של עשרות ילדים יהודים, בגילאי
8-12, ללא הורים, את הסלקציה הראשונה שלהם, עת הגיעו לאושוויץ-בירקנאו? | "לא
אתה ולא אני ולא אף אחד מאיתנו ימות. אנחנו נשארים בחיים" אמר וולף גלפרין
לאחיו הקטן שלמה | וכך היו לחבורת ה-131 ילדים מקובנה
בצילום : Lithuania,
Kaunas, חלוקת בולי עצים להסקה בגטו, יוני 1943.
ארכיון יד ושם,
ארכיון יד ושם,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה