תירגמה
וסיכמה מאנגלית : צפרית גרינברג , עורכת תוכן משותפת במיזם התיעוד "ילדים
בשואה"
ילדים יהודים בגלאי 2-14 שהוחזקו במחנות
ריכוז ובגטאות במהלך מלחמת העולם השנייה בילו את ימי ילדותם המעטים במשחקים ששיקפו
את אימתם מהסביבה. משחקים כגון: "תאי הגזים", "סוכן הגסטאפו"
ועוד. כך עולה מספרו של ג'ורג' אייזן, פרופסור לחינוך גופני שכתב את הספר "ילדים
ומשחק בשואה", בהוצאת אוניברסיטת מסצ'וסטס. הספר מתאר משחקים ששיחקו
ילדים יהודים שחיו במחנות ריכוז, בגטאות ובמסתור במהלך כיבוש אירופה על ידי הנאצים.
פרופסור אייזן מצא שבאושוויץ, ילדים שיחקו
במשחק "תא הגזים", במהלכו חיקו את זעקות
האנשים שהומתו בגז. במשחק "קבורה "הם חיקו את ההוצאות להורג בבורות
המוות. כמה ילדים היו שוכבים ומשחקים מתים ואחרים מגלגלים אותם לקברים רדודים.
באחת הווריאציות של המשחק, ילד העמיד פנים שהוא היטלר המת. משחקים אחרים כללו את
המשחק "דוקטור", שבו ילד היה לוקח מנות אוכל מילדים המתחזים לחולים
ומסרב לעזור להם ללא קבלת שוחד, והמשחק "הסגר", בו הופרדו הילדים
ממשפחותיהם והושמו בהסגר. הילדים שיחקו גם ב"פיצוץ בונקרים","שחיטה"
ו"תפסו את בגדי המתים". לדעת פרופ' אייזן, שעוסק בסוציולוגיה של הספורט,
משחקים בכל תרבות הם אמצעי חשוב להבנת המציאות, ובאים לספק מראה רפלקטיבית של הצער
והאבסורד בעולמם של הילדים.
אייזן הוא יהודי הונגרי שנולד ב-1943
בהונגריה הכבושה. בילדותו שהה שנה במסתור עם אמו בזמן שאביו היה במחנה ריכוז.
בספרו הוא מציין שהילדים לא שיחקו בהנאה, אלא כנראה חיקו את מה שראו בניסיון
להתמודד עם הזוועות סביבם. עם התדרדרות תנאי החיים שלהם וכאשר ראו את הרציחות ההמוניות
של חבריהם, קרובי משפחתם ומכריהם, המשחקים הפכו יותר ויותר אנטי גרמניים, והיה קשה
לגייס ילדים שיהיו מוכנים לשחק בתפקיד החיילים הגרמנים השנואים. למשחקים הללו היו
השלכות גם בבגרותם של הילדים. חלקם לא חזרו לשחק במשחקים רגילים אחרי המלחמה,
ורבים סבלו מסיוטים חוזרים ומבעיות רגשיות רבות.
את הרעיון לספרו, קיבל פרופ' אייזן במהלך
מחקר לדוקטורט על הספורט היהודי המאורגן באירופה שלפני מלחמת העולם השנייה. בשנת
1979 במהלך עבודתו על המחקר בנושא ההיבטים החברתיים והפוליטיים של הספורט באירופה,
הגיע אייזן ליומנו של תושב יהודי בגטו. ביומן תהה הכותב הכיצד יכולים היהודים לשחק
במשחקים בזמן שהם מושמדים באופן שיטתי. הנושא החל להעסיק גם אותו ובשלוש השנים הבאות
נסע לישראל ולאירופה, ביקר במחנות ריכוז ועיין במסמכי ארכיון. הספר נותן ביטוי
לתופעה של קיום משחקים וספורט לצד רצח המוני, וליכולת של היהודים להמשיך בחיים
בתוך מציאות של מוות.
מקור:
Wilhelmus, Eric. “Author
Finds Holocaust Children Used Games to Play out Their Fear”, Los Angeles
Times, 12.1.1989
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה