נולדתי ב1930 הייתי תלמיד בבית הספר היהודי של הקהילה היהודית בעיר גלץ . כשהייתי בן 11 נאלצנו לשאת את הטלאי הצהוב . רכוש המשפחה הוחרם ונשארנו ללא פרנסה לאחר שאחי ואבי נלקחו למחנות עבודה. נשארתי להיות המפרנס היחיד 3עם נשים יאמ, ושתי אח . ייותי כדי לפרנס את המשפחה עבדתי בשוק הירקות, הייתי עוזר לאנשים לסחוב חבילות והיי ית מקבל תגמול בסכומים קטנים ובכסף הזה התקיימנו לצרכים בסיסיים בבית..
ב1943
הייתי בן 13 הייתי הולך לבתי חולים צבאיים
עם שני סלים עם ביצים טריות וקשות שהייתי קונה בשוק המקומי ותמורת הביצים הייתי
מקבל מחיילים גרמנים מנות קרב אותן הייתי מוכר בשוק העירוני. מהכסף שקיבלתי היינו
מתקיימים בבית. כדי לסחור עם הגרמנים הייתי חייב להסתיר את הטלאי הצהוב . בחורף 1944 היה שלג רב החורף היה קשה
ובבוקר אחד הלכתי לשוק לקניות ונעצרתי על ידי משטרה צבאית גרמנית, העלו אותי על משאית קטנה שזה היו 3 אנשים נוספים
שלא הכרתי, מבוגרים ממני. התחננתי בפני השוטר הגרמני שיניח לי כי אני ילד והוא לא
רצה להקשיב ולהפך הוא הכה אותי בחוזקה בגבי בכת הרובה שנשאר עימו. לאחר מכן נסענו
לבית חולים צבאי, שבעברו היה בית ספר נוטרדם דסוון , והתחלנו לעבוד בפינוי שלגים באחת
הנסיעות לפריקת השלג שנאגר ניסיתי לברוח מהמשאית. במהלך הבריחה דרכתי על בקבוק
שבור שחדר אל הנמל ופגע ברגל ועקבות הדם שהותרתי אפשרו לשומרים הגרמנים לרדוף
אחריי לפי הסימנים שנותרו בשלג ואז נתפסתי. השומרים
סרבו לחבוש את הפצע ולהגיש עזרה. אדם שהכרתי (מחלק חלב באזור הבית) ראה אותי
והודיע לאימי היכן . אני כעבור שבועיים החל
פינוי בעקבות הכניסה של הרוסים. ניצלתי את ההזדמנות ונמלטתי למקום מסתור.
הסתתרתי עד הגעת הצבא האדום אצל מכרים
יהודים מבוגרים. במהלך כחודש ימים לאחר השחרור הצטרפתי לתנועת הנוער "דרור
הבונים" ברומניה ובדצמבר 1947 עלינו על אוניית פן ניו-יורק בה היו 16 אלף בני
נוער. נתפסנו על ידי האנגלים והובאנו למחנות שהיו בקפריסין. האנגלים לא נתנו לצאת
לבני 18 ולכן זייפנו תעודות ותאריכי לידה וכעבור חודשיים עלינו עם עליית הנוער לארץ.
הועברנו למחנה בנתניה ולאחר מכן נשלחנו
לקיבוץ גבעת חיים שם התחלנו להתאמן בנשק קל ובמקלות במסגרת הגנת הישוב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה