שמי רבקה הלפרין, נולדתי בישראל ב-8/3/55 (יום האישה הבינלאומי), ובתאריך העברי י"ד אדר תשט"ו (בחג פורים). אין ספק שני תאריכים מיוחדים. נולדתי להורי משה הלפרין ובלה (בינצ'יה) הלפרין לבית בולכובר.
הורי שניהם היו ניצולי שואה. אבי זכרונו לברכה, נולד במיקולינצה
אשר בגליציה, אז פולין כיום באוקראינה. את שנות מלחמת העולם השנייה בילה בעיקר
במסתור ביערות, וכן אצל משפחה רוסית שהצילה קומץ של יהודים. אבי איבד את הוריו,
מיכאל והניה ואחיו, יוסף במלחמה, כאשר ראה במו עיניו כיצד רוצחים את אחיו. במהלך
המלחמה אבי ואחותו שרה, הסתתרו והצליחו לקבל היתר עליה לארץ בשנת 1947. אולם באותה
שנה שלטו בארץ הבריטים אשר לא נתנו לאוניה שבה הגיע אבי לעגון בחופי הארץ ושלחו
אותה למחנה מעצר בקפריסין. בשנת 1949, לאחר קום המדינה הגיע סוף סוף אבי לארץ,
ולאחר זמן לא רב גוייס לצבא, ואף השתתף בכיבוש אילת (אום רשרש דאז).
אימי זכרונה לברכה נולדה בצ'רנוביץ, בירת בוקובינה אז רומניה כיום
אוקראינה. היא הייתה בת שתים עשרה כשפרצה מלחמת העולם השנייה. חלק מהזמן הייתה
במחנה טרנסניסטיה יחד עם הוריה ואחותה, עד שיום אחד הגיעה הודעה שיש להפריד בין
המבוגרים לילדים. אימי, ועוד חבורת ילדים הועברו למחנה מיוחד לילדים. שם הילדים
כמובן התגעגעו מאד להוריהם. לכן, יום אחד קמה אימי, והחליטה לארגן קבוצה של ילדים
ולברוח חזרה אל המחנה שבו היו ההורים. מזלם התמזל, כי שעות לאחר הבריחה, הופצץ מחנה
הילדים על ידי הנאצים ומי שלא ברח עוד קודם, כמובן, לא נותר בחיים. לאחר המלחמה
משפחת אימי חזרה לביתה אשר בצ'רנוביץ אך לתדהמתם, ראו כי הבית היה מאוכלס במשפחת
השכנים "הטובים" שלהם. לכן הם החליטו לנדוד דרומה לבוזאו אל הדוד. גם
משפחת אימי קיבלה היתר יציאה לארץ בשנת 1947 אולם, מפאת מחלתה של סבתי ולאחר מכן מותה
(סבתי שעל שמה אני קרויה), המשפחה נשארה ברומניה. אימי עלתה לארץ בשנת 1950 על
סיפון האוניה טרנסילבניה. וכאן בארץ הכירה את אבי.
הם נישאו בשנת 1951. בשנת 1952 נולדה אחותי הבכורה הדסה, הקרויה על
שם אם אבי. בשנת 1955 נולדתי אני ונקראתי על שם אם אימי, ובשנת 1961 נולדה אחותי
הצעירה, אביבה, הקרויה על שם אבי אימי. שמו היה משה כשם אבי, לכן נקראה אביבה.
מקור
וקרדיט : הקשר הרב הדורי , מאגר סיפורי מורשת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה