שמי עוזר אהרון, נולדתי ברומניה
למשפחה יהודית שומרת דת. ההורים שלי חיו בשכונה יהודית שבה בית הכנסת היה מרכז
התרבות והחיים. רוב היהודים היו בעלי מקצוע כגון נגרים, פחחים, חייטים ובעלי
מקצועות חופשיים.
במלחמת העולם השנייה היהודים
נלקחו לעבודות כפייה או למחנות ריכוז. הייתי בן שנתיים ואחותי הייתה בת שש
כשנשלחנו לבית יתומים. רוב הילדים בבית היתומים היו נוצרים בני 14 לערך, ואנחנו,
הילדים היהודים, סבלנו מרעב, מכות ושנאה. אחותי מספרת לי שרוב הזמן בכיתי ורציתי
את אמי.
עם סיום המלחמה, רגע לפני ששלחו
אותי ואת אחותי לרוסיה, ההורים שלי הצליחו להציל אותנו ולאסוף אותנו מבית היתומים.
לאחר המלחמה התחלתי ללמוד בבית ספר ברומניה. תמיד אהבתי ללמוד ולא הייתי זקוק
לעזרה ולתמיכה של ההורים. בכל שנה הצלחתי לסיים את הלימודים בקבלת פרס של הצטיינות.
הוריי היו ציונים והחלום שלהם היה
תמיד לעלות לארץ ישראל. בשנת 1959 הוריי ואני ואחי עלינו ארצה. אחותי הגדולה נשארה
ברומניה לבדה וזה היה קורע לב.
את השירות הצבאי שלי עשיתי בגולני
בגדוד 51. השתתפתי במלחמת ששת הימים, בשנת 1967, ובמלחמת יום הכיפורים בשנת 1973,
להגנה על המדינה. עם יציאתי לפנסיה התחלתי להתנדב במערך החינוך בעיר וגם למען
החיילים ובמסגרת שעת חירום בקריית ביאליק. הסיפוק הגדול ביותר שלי זה לעזור במערך
החינוך בבית הספר "קדימה", עזרה שנמשכת כבר שמונה שנים. אני מקווה
להמשיך בהתנדבות המבורכת עוד שנים רבות.
מקור וקרדיט : הקשר הרב דורי , מאגר סיפורי
מורשת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה